גרשון ואח' נ' בן בשט

בפניי תביעת התובעים בהליך של תביעה קטנה בגין נזק שנגרם לרכבם. לטענת התובעת 2 שנהגה ברכב, עת נסעה בין שבילי בית העלמין 'סגולה' הגיעה הגב' בן בסט מימינה ופגעה ברכבה. לטענתה, ראתה את רכב הגב' בן בסט כשהיא מתמהמהת וסברה לפיכך שהיא מתכוננת לעצירה ולפיכך המשיכה בנסיעתה, אלא שאז פגע בה רכב הנתבע. מכאן לטענתה אחריות הגב' בן בסט לתאונה.

מנגד, טוענת הגב' בן בסט כי הגיעה מימינה של התובעת ולא ראתה את רכב התובעת וכי מדובר במקום ללא תמרורים.

המחלוקת היא באשר לאחריות לתאונה.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

בהתאם לעדות שתי הנהגות מדובר בתאונה בתוך מתחם בית העלמין 'סגולה' בהצטלבות בין הדרכים שבין הקברים.

מדובר בדרכים לא מסומנות ושאין בהן תמרורי הכוונה. עיון בתמונת מקום התאונה (סומנה ת/1) מעלה כי לא ניתן לראות בדרך אחת כ'ראשית' ואחרת כ'משנית'.

בנסיבות אלה היה על שתי הנהגות לנקוט משנה זהירות במפגש שבין השבילים; ומשקרתה התאונה באותו מיקום אני מוצא אחריות של שתי הנהגות לה.

מצאתי להטיל על הגב' בן בסט אחריות של 75% ועל התובעת 2 אחריות של 25%. אבהיר.

בהתאם לעדות הגב' בן בסט כלל לא הבחינה ברכב התובעת בעת שהגיעה להצטלבות בין השבילים. יש גם לשים לב שהפגיעה ברכב התובעת הוא במרכז דופן ימין, כך שבעת התאונה היה רכב התובעת כבר מול רכב הנתבעת, באופן שהיה עליה להבחין בו ולנסות למנוע את התאונה. מכאן אחריותה לתאונה.

במקביל, בהתאם לעדותה של התובעת, אמנם ראתה את רכב הנתבעת כשהוא מתמהמה, אך סברה שהוא עומד לעצור (עמ' 1, ש' 18) ובשל כך החליטה להמשיך בנסיעתה ישר. גם אם מתקבלת טענתה המשתמעת של הנתבעת כי היה על התובעת ליתן לה זכות קדימה כרכב המגיע מימינה, הרי שלכאורה התובעת היתה מודעת לכך, שהרי העידה שהתייחסה לרכבה של הגב' בן בסט, אלא שסברה שהוא עומד לעצור. ואולם, ממילא לאור מיקום הנזק ברכב התובעים ומידת הנזק, יש לקבוע שרכב התובעת כבר החל בחציית מפגש השבילים עוד קודם שהגב' בן בסט הגיעה, כך שמידת אחריותה לתאונה פחותה ביחס לזו של הגב' בן בסט.