ליבל נ' לוטן

בעניין: סילוק על הסף ולחילופין חיוב התובע בהפקדת ערובה

1.ביום 22/11/16 הגיש התובע נגד הנתבע תביעה כספית על סך 33,500 ₪. על פני 6 עמודים מתאר התובע פרשיה עובדתית שראשיתה בשנת 1988 וסופה חודשים ספורים לפני מועד הגשת התביעה. התובע טוען כי הנתבע הצטרף כסוכן שתול של יעקב רויכמן להליך בוררות בין האחים רויכמן לבין חברת מכשירנות חדרה בע"מ, שהתובע היה מנהלה ואחד מבעליה (להלן: "החברה"). החברה זכתה בבוררות והאחים רויכמן הגישו בקשה לביטול פסק הבורר. הנתבע הציג לב"כ התובע עורך דין יהושע אקשטיין ז"ל גרסה מתואמת עם יעקב רויכמן לפיה בהסכמת הצדדים הפך הבורר השלישי לבורר מכריע. נטען כי גרסה זו גרמה לביטול פסק הבוררות בבית המשפט המחוזי. לאחר ביטול פסק הבוררות התובע האשים את הנתבע שהוא סוכן שתול של יעקב רויכמן והנתבע נשבע לנקום בתובע. החברה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ובית המשפט העליון קיבל את הערעור ואישר את פסק הבורר. הנתבע כעס מאוד ואמר שיגיש תביעה נגד התובע אם לא ייפגשו אצל עו"ד אקשטיין לברר את העניין. הנתבע הגיש תביעה נגד התובע וביקש מעו"ד אקשטיין להמליץ להעביר את התביעה לבוררות בפני השופט בדימוס חיים שפירא ז"ל, לאחר שידע מראש כי הבורר יפסוק לטובתו . הבורר שפירא קיבל את תביעת הנתבע וחייב את התובע ואת החברה לשלם לנתבע יותר מ – 700 אלף ₪. התובע הגיש עשרות הליכים בניסיון לבטל את פסק הבורר שפירא , אך הדבר לא עלה בידו בשל הקושי לבטל פסק בורר שניתן על ידי שופט בדימוס שנפטר. הנתבע נקט בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הבורר שפירא. בשנת 2012 הגיש התובע בקשה לצו כינוס וקיבל צו כינוס ביום 28/10/12. הנתבע לא הגיש במועד תביעת חוב. הנתבע ניסה להאריך את המועד להגשת תביעת חוב בעזרת משה גולן, שהיה בעבר חבר של התובע. תביעת החוב הוגשה ביום 5/1/14 , ארבעה ימים לפני הדיון בבקשה להפטר חלוט. בסופה של חקירה התברר כי המידע שמסר הנתבע לכונס הנכסים הרשמי היה כוזב ולכן תביעת החוב נדחתה על ידי המנהל המיוחד. הנתבע הגיש ערעור על דחיית תביעת החוב אך מחק את הערעור בהמלצת בית המשפט ביום 29/11/15. בעקבות מחיקת הערעור, הסתיים הליך הפש"ר בחודש יוני 2016. התובע הגיש תלונות במשטרה נגד משה גולן ונגד הנתבע. התלונה כנגד הנתבע נסגרה מחוסר עניין לציבור. התלונה נגד משה גולן הסתיימה בהרשעתו על פי הודאתו בחודש אפריל 2015. התובע טוען כי בנסיבות העניין הוא זכאי לפיצוי בגין הוצאת דיבה בסך של 50 אלף ₪ ללא הוכחת נזק, פיצוי בגין קנוניה שעשה הנתבע עם גולן בסך של 35,000 ₪, פיצוי בגין איומי גולן כשליח של הנתבע בסך של 35 אלף ₪, פיצוי בגין נזק בריאותי בסך של 25,000 ₪ ופיצוי בגין הוצאות התובע בהליך הפש"ר בסך של 3,500 ₪. כל הסכומים הנ"ל מסתכמים בסך של 148,500 ₪, אך כדי להגיש את התביעה כתביעה קטנה, מועמד סכום התביעה על סך של 33,500 ₪.

2.ביום 9/1/17 הוגשה הבקשה שבפניי לסילוק התביעה על הסף ולחילופין חיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. נטען כי התובע הוא מתדיין סידרתי שהיה עד לפני חצי שנה בהליכי פשיטת רגל בגין חובות כספיים לנושים רבים. התובע כינה את עצמו בשם "שון לביא" ועכשיו משום מה חזר לשמו המקורי. מדובר בתביעת סרק שהוגשה בחוסר תום לב בחיפה למרות שמען התובע בנתניה ומען הנתבע בחדרה. התביעה כוללת פרטים רבים בלתי רלבנטיים לחלוטין ועוסקת בזוטי דברים. גם אם יוכחו כל עובדות התביעה, אין היא מצביעה על כל עילה בת תביעה נגד הנתבע. טענות התובע נדחו שוב ושוב על ידי כל הערכאות. מתוכן התביעה נראה כי התובע עושה שימוש לרעה בזכות הגישה לערכאות וחוזר לסורו כנראה מטעמים רפואיים שלא כאן המקום לפרטם מחמת צנעת הפרט. לכן יש לסלק את התביעה על הסף ולחילופין לחייב את התובע בהפקדה במזומן של סכום הוצאות מרתיע למקרה של צורך בהתייצבות של הנתבע לדיון בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. הבקשה נתמכה בתצהיר על דרך ההפנייה.

3.ביום 24/1/17 הוגשה תגובת התובע לבקשה. נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף כיוון שנתמכה בתצהיר פסול על דרך ההפנייה. ריבוי ההליכים נבע ממקרים קיצוניים בהם הנתבע ניצל לרעה את מקצועו כמלכודת דבש לצוד את התובע ואחרים מתוך תאוות בצע כסף. עיון באתרי האינטרנט מגלה מקרים נוספים בהם לקוחות של הנתבע תבעו אותו בבתי המשפט השונים. העובדות החדשות אותן גילה התובע לאחר הבקשה הראשונה לביטול פסק הבורר שפירא לא נדונו לגופן אפילו פעם אחת ומכאן ריבוי ההליכים. התובע שילם 70 אחוז מכלל חובותיו בתיק הפש"ר. החלטת כב' השופט שפירא שצורפה לבקשה בוטלה על ידי בית המשפט העליון. התובע שינה את שמו במשרד הפנים מגרשון ליבל לשון לביא לפני כ – 20 שנה לבקשת ידידה. אחרי שהקשר עם אותה אישה הסתיים, חזר התובע לשמו המקורי, תוך שהוא מזכיר במשך תקופה ארוכה בכתבי בי דין את שני השמות. התביעה הוגשה בחיפה כיוון שבשש השנים האחרונות התובע גר בשכירות בחוות הברון בזכרון יעקב. הכתובת שמסר התובע בנתניה היא הכתובת הרשומה במשרד הפנים כיוון שבמקום המגורים של הנתבע , הדואר בדרך כלל לא מגיע ליעדו. מתוך ששת עמודי התביעה, 3.5 עמודים הם מבוא שנועד להציג את הרקע לתביעה ואילו נימוקי התביעה עצמם נפרשים על פני שני דפים בלבד. הליכים רבים בהם נקט התובע התקבלו. ההליכים הרבים הקודמים שהתובע היה נתבע בהם, אינם רלבנטיים לתביעה זו ואינם מקנים לנתבע חסינות בפניה. התובע מעולם לא היה תובע סדרתי אלא נתבע סדרתי על ידי הנתבע. הטעמים הרפואיים עליהם מדבר הנתבע נובעים מפציעה קרבית בחווה הסינית במלחמת יום כיפור. התובע מפנה לפסיקת בית המשפט העליון בע"א 4980/01 בנוגע לזכות הגישה לערכאות והחיוב בהפקדת ערובה של התובע. דברים אלו יפים על אחת כמה וכמה לתביעה קטנה. אין מקום להעביר את התביעה לבית משפט השלום כיוון שמדובר בתביעה לא מסובכת מבחינה עובדתית ומשפטית שאפשר לסיים את הדיון בה בפחות משעה. העברת התביעה לבית משפט השלום תגרום לתובע עלויות שלא יוכל לעמוד בהן כגון ייצוג על ידי עורך דין, הגדלת סכום התביעה ותשלום אגרה נוספת. לתמיכה בעובדות התגובה צורף תצהיר מפורט.

4.ביום 29/1/17 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובע. נטען כי לפי ניסיון העבר רק התניית הדיון בהפקדה ערובה כספית, יכולה למנוע מהנתבע להמשיך לתת ביטוי להתנהגותו הנפשית החמורה. בנוגע להשתלשלות ההתדיינות בין הצדדים, מפנה הנתבע לפסק דין של הנשיאה בייניש בע"א 9914/07 וכן להחלטת השופט עמית בשבתו בבית המשפט המחוזי בבר"ע 1701/07.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף ולקבל את הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע מהטעמים שיפורטו להלן.

6.תביעה תסולק על הסף בשל היותה טורדנית וקנטרנית רק בנסיבות יוצאות דופן בהן ברור וגלוי מעיון בכתב התביעה עצמו ובבקשת הנתבע כי מדובר בהליך סרק. במקרה שלפניי הצדדים עדיין לא הציגו תמונה מלאה של ההתדיינות הממושכת ביניהם שלכל הדיעות העסיקה מותבים רבים בערכאות השיפוט השונות. במסגרת התביעה בתיק זה, התובע מתמקד באירועים שהתרחשו, לפי טענתו, בשנים 2013 עד 2015 במהלכם פעל הנתבע ביחד עם משה גולן כדי להאריך באופן לא מוצדק את הליכי הפש"ר של התובע וכך גרם לו נזק. לא מצאתי במסמכים אליהם הפנו הצדדים כל החלטה שיפוטית קודמת המכריעה בטענות אלו. פסקי הדין בהם נקבע כי התובע הוא מתדיין סידרתי, התייחסו לניסיונותיו הרבים של התובע לבטל את פסק הבורר שפירא. לפיכך אין מקום לסלק את התביעה על הסף.

7.תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי מקנה לבית המשפט את הסמכות לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע. עניינה של תקנה זו לאזן בין האינטרס שבמניעת תביעות סרק והבטחת הוצאותיו של נתבע מחד גיסא לבין האינטרס שבשמירה על זכות הגישה לערכאות מאידך גיסא. בית המשפט העליון קבע כי השימוש בתקנה 519 ייעשה במקרים חריגים כאשר נראה כי סיכויי הצלחת התביעה קלושים לשם הבטחת הוצאות הצד שכנגד. הסמכות מופעלת במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתות בית המשפט בפני מי שאין ידו משגת. עם זאת ככל שסיכוי התביעה נמוכים יותר ומצבו הכלכלי של התובע ירוד יותר, תגבר נטייתו של בית המשפט לצוות על מתן ערובה.

במקרה שלפניי, חרף קביעתי לפיה לא מדובר בהליך סרק מובהק, נראה בשלב זה כי סיכויי התביעה להתקבל נמוכים. התובע עצמו מציין כי התנהל הליך באותו עניין בפני המנהל המיוחד ובמסגרת ערעור , אותו מחק הנתבע בהמלצת שופטת בית המשפט המחוזי בתיק הפש"ר. התובע לא טוען כי העלה את הטענות המועלות בתביעה במסגרת הליכים אלו ולא ניתן ביטוי לטענותיו. יש קושי מובנה בכל תביעה שבה מבקשים מבית משפט לפצות צד שעמדתו התקבלה בגין הוצאות ונזקים שנגרמו לו במסגרת הליך משפטי קודם. פתיחת פתח רחב לניהול תביעות שכאלו, תביא לתוצאה לפיה כל הליך משפטי יוליד הליך משפטי נוסף, על כל המשתמע מכך בכל הנוגע להגברת העומס הקיים על בתי המשפט. כך בפרט כאשר התביעה מוגשת לבית המשפט לתביעות קטנות אשר הוקם במקור כדי לאפשר לאזרח הקטן לברר בהליך יעיל, מהיר וזול תביעות צרכניות פשוטות. בכל הנוגע למצבו הכלכלי, לא העלה התובע כל טיעון מפורט למעט הטענה לפיה סיים הליכי פש"ר לפני מס' חודשים בהסדר במסגרתו שילם 70 אחוז מחובותיו לנושיו. התובע שילם אגרה בתביעה זו בסך של 335 ₪ ולכן אין יסוד להניח כי לא יוכל לעמוד בהפקדת ערובה בסכום מתון. ריבוי ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים והאמירות הנוקבות של הערכאות השונות , לרבות נשיאת בית המשפט העליון , בכל הנוגע להתנהלותו הדיונית הלקויה של התובע, מצדיקים הצבת מחסום לא גבוה בפני זכות הגישה בדמות חיוב בהפקדת ערובה.