ת"ק 51758-01-15 נתנוב נ' התעשייה פרסום וטלויזיה בע"מ

לפניי תביעה על סך של 7,500 ש"ח שעילתה סירוב של הנתבעת – חברה המייצגת כישרונות לתעשיית הפרסום והטלוויזיה – לבטל הסכם שנכרת עמה ולהשיב את התשלום ששולם מכוחו.

1.היום ניתן על ידי פסק דין מקיף הדן בשאלות דומות של עובדה ומשפט המתייחס לנתבעת כאן ולהתנהלותה בנסיבות דומות (ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 19188-07-14 כהן נ' התעשייה פרסום וטלוויזיה בע"מ (13.12.2015); להלן – "עניין כהן"). עד כדי כך המקרים דומים שניתן להתייחס אליהם כאל פרשה אחת. יש לקרוא אפוא את פסק הדין שניתן בעניין זה יחד עם פסק הדין בעניין כהן. שני פסקי הדין מתכתבים זה עם זה ומשלימים זה את זה.

2.בקצרה: הנתבעת מציגה את עצמה כסוכנות לייצוג כישרונות לתעשיית הפרסום והטלוויזיה. היא מפרסמת את עצמה במרשתת ומזמינה קהל צעיר – ילדים ונוער – להגיע למשרדיה לאודישן. בעקבות פרסום כזה הגיעה התובעת, יחד עם בנה (שהיה באותה עת בן 13.5), למשרדי הנתבעת. התובעת תיארה את ההתרחשות כך:

"הייתי עם הילד בסוכנות, התקשרו אלינו מהחברה. אולי הבן שלי השאיר פרטים לא יודעת. אמרו שיש אודישנים וצריך לבוא עם הורים. הלכתי איתו לא שוחחנו בטלפון הם אמרו שחייבים לבוא עם הורים. הילד רצה לנסוע לבד הוא היה בן 13.5 [...]. הלכתי איתו ועם בן דוד והגענו לנתבעת נתנו לו לקרוא דף הפקידות בקבלה. יש להם מקום שמגיעים לשם ויש שם ילדים והורים. ישבנו באחד החדרים במבנה זה בתוך בניין. נתנו לו לקרוא כמה משפטים, טקסט ואז קראו לו לחדר. כל אחד שיצא מהחדר אמרו לו איזה ילד מהמם, איזה יפה, אמרה זאת שנתנה לו לקרוא והפקידות בקבלה מפרגנים ונותנים הרגשה טובה. קראו לו לאודישן ולאחר מכן זימנו אותי אמרו לי שהילד עם פוטנציאל והוא מהמם ויש לו תווי פנים יפים. האודישן לקח דקה, הוא הקריא היה לבד בחדר עם המלהקת אני לא הייתי. היא קראה לי הילד הגיב בסדר הוא התלהב מהאודישן הוא היה בהיי כזה ואז היא קראה לי והתחילה להסביר שיש לי ילד עם פוטנציאל, מהמם יחטפו אותו והתחילה להגיד דברים שאחתום מהר על החוזה ולא כל אחד מתקבל. זה היה סוג של לחץ לחתום ואין זמן להתחרט. שאלתי אם אפשר לחשוב על זה אמרו שלא. כי יש הרבה אנשים בחוץ ולא כל אחד זוכה התחיל סוג של לחץ הילד נורא רצה. אמרו שיעשו לו בוק ושולחים את זה לסוכנים ויזמינו אותו וזה רץ אצלם ונתנה לי שמות של סדרות. נתנו לי דקה לקרוא את החוזה, קראתי אותו חפיף וחתמתי.

כשבית המשפט שואל אותי אם לפני שאני חותמת אני לא קוראת אני משיבה שאני גם לא מבינה מה כתוב שם זה מסובך בשבילי. היא הסבירה לי בכללי וזה נראה בסדר. צילמו אותו 3 תמונות בסטודיו וקבעו לנו יום צילומים ליום אחר לאחר כשבוע-שבועיים. לא הגענו לאותו יום צילומים והודענו על כך. למחרת רצינו לבטל, לשאלת בית המשפט מדוע רצינו לבטל אני משיבה שבאתי הביתה. התייעצנו עם אחותי שעובדת במשרד עורכי דין והיא אמרה שהכל שטויות ולא באמת דברים קורים. היא אמרה שבחוזה לא מבטיחים לי כלום. אמרתי שאתקשר על הבוקר לבטל את החוזה. התקשרתי ולקח כמה ימים עד שענו והעבירו אותי למישהי שיכולה לדבר על כספים. היא אמרה לי שאין מה לעשות וזה המצב. אמרתי שאני מוכנה לשלם 500-600 ש"ח על התמונות ואם יש סעיף על ביטול העסקה אני מוכנה לשלם 1,000 ש"ח הם אמרו שאין מה לעשות וניתקו את הטלפון" (עמ' 2-1 לפרוטוקול).

3.נסיבות העניין זהות לאלו שנדונו בקשר לילדים בתביעות שאוחדו בעניין כהן: הנתבעת התחייבה במסגרת ההסכם לצלם את בנה של התובעת, שהיה בן 13.5, ולפרסם את תצלומיו באתר למשך שנה בתמורה לסך של 2,500 ש"ח שישולמו ב-10 תשלומים. דבר לא מעבר לכך. עוד נקבע בהסכם שביטולו לפני הצילומים יחייב ב-50% מהסכום, ושביטולו ביום הצילומים או לאחריו יחייב ב-100% ממנו. הנתבעת פטרה את עצמה מאחריות לכל מצג בעל פה הסותר את האמור בהסכם, אך נמנעה מלזמן לעדות את המלהקת שהחתימה את התובעת עליו. על כן עדותה של התובעת לא נסתרה וראיתי לאמצה. התובעת ביטלה את ההסכם למחרת היום שנחתם, אך לאחר שבנה צולם מספר צילומים. הנתבעת מצידה לא הסכימה להשיב לתובעת דבר, וגם בתיק זה הסתמכה על לשון ההסכם ועל חתימת התובעת עליו כאות להסכמתה.

4.יש להחיל בנסיבות העניין את הניתוח המשפטי והמסקנות שנקבעו בעניין כהן: הוכח שהאופן שבו פועלת הנתבעת מפר את הוראות חוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 ואת תקנות עבודת הנוער (תיווך להעבדת ילד בהופעה או בפרסומת), התשנ"ט-1999. הנתבעת עוסקת בתיווך להעסקת ילדים בלא שקיבלה היתר לכך, וגם אם הייתה מקבלת היתר – חל עליה איסור מפורש לגבות תשלום מילדים או מהוריהם, במישרין או בעקיפין, למעט סכום שלא יעלה על 20% מהתשלום שישולם בגין השתתפות בהפקות (ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 20303-04-15 צימברג נ' התעשייה פרסום וטלויזיה, פסקאות 12-11 (18.11.2015); עניין כהן, בפסקאות 50-41). פשיטה: הנתבעת לא הייתה רשאית לגבות תשלום כלשהו עבור התצלומים ופרסומם באתר. די בכך כדי לקבוע שהתובעת ביטלה את ההסכם כדין, ושהייתה זכאית להשבה מלאה של התמורה ששילמה בגינו, בלא שהנתבעת זכאית לנכות את הוצאותיה.

5.מעבר לכך, התובעת זכאית לביטול ולהשבה מלאה גם מאחר שהנתבעת הפרה כלפיה חובות רבות מן המשפט הפרטי ובהן החובה לנהל משא ומתן בתום לב, לקיים הסכם בתום לב, השפעה בלתי הוגנת והטעיה, הכל כמפורט בהרחבה בעניין כהן. מכל מקום, משנמצא כי בתיק דנן ההתקשרות בוצעה בקשר לילד בן 13.5, הרי שהיא מנוגדת חזיתית לחקיקה קוגנטית, ודי בכך כדי לקבל את התביעה גם מבלי להכריע בדבר.

6.סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשיב לתובעת סך של 2,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (25.1.2015) ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 3,000 ש"ח (להנמקה בדבר סכום ההוצאות ראו עניין כהן, בפסקאות 91-90). הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.