הסכם שכ"ט בעל פה נזקף לחובת עו"ד

בפני תביעה ע"ס של 7,000 ₪ וזאת בגין אי תשלום שכ"ט התובע שהינו עורך דין במקצועו.

לטענת התובע כאמור בכתב התביעה, בתחילת חודש 2/14 פנה הנתבע וביקש לייצגו בתיק תעבורה בביהמ"ש לתעבורה בעכו. בין התובע לנתבע סוכם בעל פה בלבד כי ישולם לתובע בגין הטיפול המשפטי שכ"ט בסך של 7,000 ₪. חרף האמור עד כה לא שולם שכר הטרחה.

במעמד הדיון טען התובע כי בהתאם להסכם שכר הטרחה שסוכם בעל פה, היה על הנתבע לשלם סך של 4,500 ₪ ולא סך של 7,000 ₪.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה, ואולם במעמד הדיון טען כי סוכם עם התובע על תשלום שכר טרחת עורך דין בסך של 3,000 ₪ ובמעמד חתימתו של הנתבע על יפוי כוח שולם לתובע סך של 1,500 ₪ במזומן. במעמד התשלום הראשון נכחה רעייתו של הנתבע. מאוחר יותר ולאחר הדיון שהתקיים בעניינו של הנתבע שולמו עוד 1,500 ₪ לשם השלמת יתרת שכר הטרחה. גם בפעם השנייה נכחה רעייתו של הנתבע במעמד התשלום.

דיון והכרעה

לשם הכרעה בתביעה, יש לבחון תחילה מהו שיעור שכר טרחת עורך הדין עליו הסכימו הצדדים, ולאחר מכן יש לבחון האם הנתבע שילם את שכר הטרחה עליו הוסכם כאמור.

ראשית, אתייחס לשיעור שכר טרחת עורך הדין עליו הסכימו הצדדים.

בהתאם לסעיף, 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, הסכם שכר טרחת עורך-דין, ככל חוזה אחר, "יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת".