ת"ק 51631-10-14 גרינברג נ' צביאלי ואח'

1.התובע תובע את הנתבעים על סך של 12,252 ₪.

התובע הינו בעלים של דירה שנמצאת ברחוב אשר ברש 9/20 באר שבע ( להלן: "הדירה"). הנתבעים שכרו את הדירה מאת התובע על פי חוזה שכירות מיום 25.7.2013 לתקופה של 11 חודשים שהסתיימה ביום 30.6.2014 (להלן: "הסכם השכירות").

2.על פי הסכם השכירות נקבע שכר הדירה על סך של 3,500 ₪. יחד עם זאת, על פי כתב התביעה מציין התובע במפורש כי הסכים להפחית את דמי שכירות החודשיים בגין תקופת השכירות, ל-3,350 ₪.

3.עוד יצוין כי בהסכם השכירות, סעיף 3 (ג) נאמר כי לשוכרים מוענקת אופציה להאריך את תקופת השכירות לתקופה של 12 חודשים נוספים ומוסכם כי דמי השכירות בתקופת האופציה יעמדו על 3,500 ₪.

4.לטענת התובע, בתום תקופת השכירות, ביום 8.5.2014, שלח לנתבעים הסכם למימוש אופציה, להארכת תקופת השכירות למשך 12 חודשים שיסתיימו ביום 30.6.2015. (להלן: "הסכם המימוש").

בהסכם המימוש ציין התובע במפורש כי דמי השכירות בתקופת האופציה יהיו 3,500 ₪.

5.על פי כתב התביעה, שלחו הנתבעים לתובע את הסכם המימוש כשהוא חתום על ידיהם (צורף לכתב התביעה) והמציאו לו 12 שיקים על סך של 3,350 ₪ ולא על סך של 3,500 ₪ כפי שצוין בהסכם המימוש.

6.אשר על כן, טוען התובע כי הנתבעים הציבו לו עובדות מוגמרות, בכך שקיזזו מדמי השכירות החודשיים 150 ₪ והתובע פנה אליהם פעם אחר פעם בדרישה לשלם לו את דמי השכירות המלאים, ומשלא נענה, הפנה אליהם מכתב מעו"ד, בעניין נקיטת צעדים משפטיים.