ת"ק 51600-01-15 ממן נ' הוד ואח'

מבוא:

1.לפניי תביעה חוזית-כספית, על סך 33,800 ₪, במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים להשיב לה כספים שנטלו הנתבעים ממנה במסגרת הסכם שכירות של דירת מגורים שלא כדין.

טענות התובעת בקצירת האומר:

2.אליבא דגירסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, בחודש יולי 2014 פנתה התובעת לנתבע כדי לשכור דירת מגורים ברחוב שבת צדק 2 שבבעלות הנתבעים, וכן ביקשה לבדוק האם המושכר מתאים לצרכיה, זאת, בשים לב לכך שעל פי הפרסום המושכר היה בעל חצר פרטית. במהלך פגישה שהתקיימה בין התובעת והנתבע 1, הדגישה התובעת לנתבע 1 במפורש, כי הינה בעלת 3 כלבים מסוג מסוכן וכי היא בחרה לשכור את הנכס בגלל החצר שתשמש את כלביה. לטענתה, הנתבע 1 הצהיר בפניה, כי החצר בבעלותו הפרטית וכי זכויותיו בחצר רשומות אף בלשכת רישום המקרקעין. הנתבע 1 אף ציין, כי ניתן יהיה להעלות התנאי הנ"ל בהסכם השכירות. באותו מעמד משכה התובעת שיק פיקדון ע"ס 5,000 ₪ לטובת הנתבע 1 וכן העלתה את האפשרות לשלם את דמי השכירות למלוא תקופת השכירות מראש, זאת, בתמורה לקבלת הנחה.

3.בהתאם למוסכם ועל יסוד מצגי הנתבעים, ביום 17.7.2014 נפגש אבי התובעת, מר ליאור ממן, עם הנתבע ושילם לו סך של 40,000 ₪ מראש ובאותו מעמד נחתם מסמך המשך להסכם השכירות, לפיו, דמי השכירות החודשיים יעמדו על 3,333 ₪ לחודש, לא כולל דמי הארנונה.

4.ביום 1.8.2014 נכנסה התובעת להתגורר במושכר ותוך זמן קצר לאחר מכן הוטרדה לדבריה ע"י שכנה בבית המשותף על רקע השימוש בחצר המושכרת כאשר בין היתר, הוזמנה משטרה בעקבות הסכסוך הנ"ל. לאחר כחודש ימים, השכנה יזמה הליך משפטי נגדה במסגרתו נכחה לדעת לראשונה, כי לא עסקינן בחצר פרטית של המושכר, אלא, בחצר משותפת בלשכת רישום המקרקעין לכלל דיירי הבניין. בנוסף, טענה התובעת, כי במשך תקופת השכירות הנתבעים לא תיקנו ליקויים שונים שנפלו במושכר כגון סתימות ונזילות מים דבר אשר גרם לה נזקים בדמות תשלום חשבונות מים גבוהים. בנוסף, הלינה התובעת, כי הינה מוטרדת ומאויימת על ידי הנתבע 1 המסרב להשיב לה את כספה ששולם מראש תוך שמצב לה תנאים. התובעת טוענת, כי בשל מצב כלכלי לא שפיר איננה יכולה לצאת מהמושכר ללא קבלת כספי השכירות תחילה. כמו כן, טענה התובעת, כי הנתבע ניסה להעביר על חשבונה חוב מים בגין המושכר לחברת הגיחון שנוצר עובר לתקופת השכירות. לאור האמור, התובעת עותרת לקבלת דמי השכירות עבור כל התקופה למן היוודע לה נושא החצר המשותפת, החזר הפיקדון ששילמה בסך 5,000 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות בסך 4,000 ₪.

טענות הנתבעים בקצירת האומר:

5.אליבא דגירסת הנתבעים כפי שנטענה בכתב ההגנה, הנתבע 1 הציג לתובעת את החצר כחצר משותפת ואולם, הסביר לה שמכיוון שהוא נשא בעלויות שיפוץ החצר, הוסכם, כי הוא היחיד שיהיה רשאי להשתמש בחצר על אף היותה משותפת. לטענתו, כעבור זמן קצר הוא זה שביקש מהתובעת לפנות את המושכר והסכים להשיב לה את כספה בכפוף לקיזוז תקופת מגוריה ותשלום הארנונה והמים באופן יחסי. הנתבע 1 מכחיש, כי התובעת מסרה לו כי עסקינן בשלושה כלבים מסוכנים, כאשר, זמן קצר לאחר כניסת התובעת למושכר פרצו ויכוחים רבים עם שאר השכנים בעקבות רעש, לכלוך וחשש של השכנים מהכלבים עד כדי כך שנחתמה עצומה על ידי השכנים בה נתבקש לפנות את התובעת מהדירה.

6.בנוסף, טען הנתבע 1, כי לאחר כחודש ימים ממועד הכניסה למושכר, נתקף וננשך על ידי אחד מכלבי התובעת ולדבריו התובעת הכחישה זאת בבית המשפט. בדיון שהתקיים ביום 31.1.2016 בבית המשפט נפסק, כי על התובעת לפצות הנתבע1 בגין נזק הגוף שנגרם לו בעקבות התקיפה. בנוסף, שכנה נוספת בבניין הותקפה ונפצעה ע"י כלבה של התובעת, השכנה שהותקפה הוציאה צו הרחקה נגד התובעת ואזהרה לתובעת למשך חצי שנה וכן הכלבה התוקפת נלקחה להסגר.