לוין נ' חנוך

תביעה ותביעה שכנגד בין שוכרי דירה לבין המשכיר.

1.התובעים (להלן: "השוכרים") הגישו תביעה על סך של 15,405 ₪ כנגד הנתבע (להלן: "המשכיר") והוא מצדו הגיש תביעה שכנגד כנגד השוכרים על סך של 24,006 ₪.

2.המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה בשאלה מי הביא את השכירות לכדי סיום טרם זמנה. לא הייתה מחלוקת כי תקופת השכירות האחרונה הייתה מיום 10.10.15 ועד ליום 31.09.16. לא הייתה מחלוקת כי השוכרים עזבו את הדירה במחצית הראשונה של חודש אוגוסט 2016. השוכרים טענו כי המשכיר דרש מהם ביום 10.08.16 לפנות את הדירה והם נאלצו להתארגן באופן מיידי למציאת דירה חלופית, דירה שנמצאה בחלוף ימים ספורים. המשכיר מנגד טען כי השוכרים עזבו על דעת עצמם מבלי שמסרו הודעה מוקדמת תוך שהם מפירים את הסכם השכירות.

3.יצוין כי בסופו של יום במהלך הדיון אישר המשכיר כי הוא זה שפנה אל השוכרים על מנת שיעזבו את הדירה, אף שלדבריו, הוא לא ציפה ולא דרש מהם לעשות זאת בתוך מספר ימים. הוא גם לא סתר את טענת התובעים כי גם מספר חודשים קודם לכן הוא דרש מהשוכרים לעזוב לאלתר אך בסופו של דבר חזר בו. בנסיבות אלו, ברי כי השוכרים זכאים לפיצוי בשל הפרת הסכם השכירות ולא המשכיר, שבבקשתו לפינוי המושכר גרם להפרת ההסכם.

4.באשר לגובה הנזק כתוצאה מהפרת ההסכם, השוכרים תבעו בשל הפרת ההסכם סך של 5,500 ₪ מבלי שהצביעו על הבסיס לסכום זה. למעשה, הנזק שנגרם להם הוא הפרש של 800 ₪ בשל כך שדמי השכירות החודשיים בגין הדירה החדשה ששכרו החל ממחצית חודש אוגוסט 2016 היו גבוהים ב-500 ₪ מדמי השכירות ששילמו למשכיר; הוצאות נסיעה מהדירה החדשה ששכרו לגני הילדים שהיו בקרבת הדירה ששכרו מהמשכיר, כשבעניין זה יש לפסוק לתובעת עלות חודשי חופשי לה ולאחד מילדיה בלבד, היינו סך של כ-500 ₪ וסך נוסף בגין עגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה ממעבר זה, כשמנגד יש לזכור כי מדובר בחודש וחצי בלבד עובר למועד בו ממילא היה מגיע ההסכם לקצו. אני פוסק לשוכרים בגין עגמת נפש זו סך של 1,000 ₪. התביעה שכנגד בעניין זה נדחית, שכן כאמור, הפרת ההסכם רובצת לפתחו של המשכיר.

5.לצד מחלוקת זו עמדה המחלוקת בדבר החזר עלות המזגן שהתקינו השוכרים. לדברי השוכרים, בטרם התקינו את המזגן בדירה, הם פנו למשכיר וסיכמו עמו כי הם ימשיכו להתגורר בדירה ויתקינו בה מזגן. כן סוכם כי אם מי מהצדדים יחליט לסיים את הסכם השכירות, המשכיר ישלם את עלות המזגן או עלות פירוקו לשוכרים. המשכיר שלל כל דין ודברים עמו בקשר למזגן. גם במחלוקת זו הדין עם השוכרים. כפי שעלה המשכיר הוא זה שהביא את ההסכם לידי גמר בטרם הוא הגיע לקצו. המשכיר הכחיש זאת תחילה, אך כאמור, לבסוף הודה בכך. לצד זאת, יש רגליים של ממש לסברת התובעים כי לא היו מתקינים מזגן על חשבונם בדירה בה הם כבר התגוררו למעלה משנתיים וחצי, חודשים בודדים לפני המועד בו היה צריך ההסכם להסתיים. בנסיבות אלו, די ברור כי בטרם התקנת המזגן ניתנה להם הסכמה של המשכיר וגרסתם של השוכרים בעניין זה מהימנה עלי. גם אין מחלוקת כי המזגן נותר בדירה מחובר והמשכיר המתגורר בדירה כבר קרוב לשנה, לא פירק את המזגן ולא החזירו לשוכרים. בנסיבות אלו השוכרים זכאים לעלות התקנת המזגן ועלות התקנתו, היינו סך של 3,689 ₪.

6.השוכרים גם תבעו סך של 600 ₪ ששילמו לועד הבית של הבניין בו נמצאת הדירה על ניקוי מערכת היונקרס וסך נוסף של 400 ₪ עבור תיקון צנרת של הבניין. הוצאות אלו חלות על משכיר הדירה ועל כן, על המשכיר לשלם סכומים אלו לשוכרים.

7.לסיכום, השוכרים זכאים לקבלת סך של 6,989 ₪ (800+500+1000+3689+600+400).

8.מנגד, המשכיר טען כי לשוכרים חובות בגין תשלומי חשמל, מים וגז. טענה זו לא נסתרה ועל כן על השוכרים לשלם למשכיר סך של 1,206 ₪ (841 + 150 + 215).