מיסק נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ

לפני תביעה על סך 800 ₪ בגין עיכוב שנגרם לתובע בטיסה פנים ארצית לאילת, אשר הוזמנה כחבילת נופש מטעם הנתבעת, חברת "ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ".

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע רכש חבילת נופש לאילת אשר כללה טיסות, מלון וארוחות. לטענת התובע, שעת הטיסה שהוצעה במסגרת חבילת הנופש הייתה 19:15, ואילו הוא שידרג את החבילה והוסיף סכום של 358 ₪, עבורו ועבור אשתו, על מנת להקדים את שעת הטיסה לשעה 13:55. התובע הוסיף וטען כי ביום הטיסה הוא קיבל מאת הנתבעת, 40 דקות לפני מועד ההמראה, הודעה שבה נמסרה לו על דחייה של שעת הטיסה לשעה 15:35 מטעם הנתבעת. עוד הוסיף התובע כי בפועל המריא רק בשעה 16:30 לאילת. מכאן הפיצוי המבוקש.

הנתבעת מכחישה את טענות התובע. תחילה, מדגישה הנתבעת כי התובע ביצע הזמנה אחת בלבד, לשעת הטיסה היוצאת בשעה 13:55, וכי לא הייתה כל הזמנה נוספת. בהתאם לכך, נטען כי התובע לא נתבקש בשום שלב לשלם סכום נוסף בגין הקדמת הטיסה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע עודכן בדרכים שונות בדבר דחיית מועד הטיסה וכי הדבר לא הובא בפניו 40 דקות לפני מועד ההמראה ביום הטיסה, אלא ערב קודם לכן. לבסוף, טוענת הנתבעת כי שעת ההמראה בפועל הייתה 16:12, לאמור: העיכוב בכללותו לא עלה על 02:17 שעות מהמועד המקורי של הטיסה המתוכננת. לפיכך, סבורה הנתבעת כי לא חלה עליה חובה לפצות את התובע על פי דין.

למען שלמות התמונה יצוין כי הגם שהנתבעת כפרה בחבותה על פי דין לפצות את התובע, במעמד הדיון הבהירה נציגת הנתבעת כי הוצע לתובע, לפנים משורת הדין ועל מנת לייתר את התייצבותם של הצדדים, פיצוי בגין התוספת שטען ששילם. בנוסף, במעמד הדיון הוצעה לתובע הנחה בגין הזמנה עתידית של טיסה או של חבילת נופש. התובע דחה הצעות אלה ועמד על החזר התשלום הכספי ששילם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדויות הצדדים ושקלתי את טענותיהם, הגעתי למסקנה כי אין בידי לקבל את התביעה.

סעיף 18 לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 קובע כי "הוראות חוק זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על נוסע בטיסה שנקודת המוצא והיעד הסופי שלה נמצאים בשטח מדינת ישראל, ואולם לא יינתן פיצוי לנוסע כאמור, אלא לפי הוראות שקבע השר; בתקנות לפי סעיף זה, רשאי השר לקבוע בין השאר נסיבות שבהן לא יינתן פיצוי כאמור" (הדגשה הוספה).