גל נ' הוט מובייל בע"מ

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת, ע"ס של 5,455 ₪, עבור הוצאות שנגרמו לו והטרדה אותה עבר כתוצאה מהתנהלות הנתבעת.

התובע טען בתביעתו, כי התקשר עם הנתבעת בעסקה לקבלת 2 סימים על אותו קו , אולם קיבל סים אחד בלבד. התובע פנה לסניף הנתבעת , אולם משלא קיבל את הסים הנוסף , החזיר את הסים שברשותו .לאחר החזרת הסים, החל לקבל מכתבים בנוגע לחוב שנותר, התובע שילם 31 ₪ אולם סרב לשלם את השאר. לכתב התביעה לא צורפו פניות הנתבעת ובא כוחה.

הנתבעת פרטה בכתב ההגנה את יתרת החוב שנותרה וצרפה חשבוניות מתאימות. לטענתה, התובע הפעיל את הסים ביום 29/6/17 ורק אז החלו לחייבו. ביום 23/8/17, כפי שטען התובע, נותק משירות הנתבעת. יתרת החוב, בסך של 59 ₪, כך לשיטת הנתבעת, נובעת מרכישת הסים והשימוש בו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים מצאתי כי דין התביעה להידחות.

משמיעת נציגת הנתבעת ועיון בכתב ההגנה, מצאתי כי החוב שנדרש מהתובע מוצדק ולכן לא היתה מניעה מצד הנתבעת לפנות לתובע. בתחילה פנתה הנתבעת בעצמה אולם לאחר שלא שולם החוב, הועבר החוב לטיפול ב"כ הנתבעת והוא מטעמו שלח התראה, כפי שנדרש לעשות . יצוין כי התובע לא צרף את ההתראות שקיבל וגם אם הייתי מוצאת כי יש טעם בתביעתו, לא ניתן היה לאמוד לפיכך, האם גובה התביעה תואם את גובה ההטרדה שטען שעבר.

מעבר לכך, אם אכן סבור התובע כי מכתבי הנתבעת הטרידו אותו באופן כה חמור ובסכום הנתבע, יכול היה להקטין את נזקיו, לשלם את הסך של 59 ₪, להפסיק את ההטרדה ולהגיש תביעה לתשלום אותו סכום. התובע גם יכול היה, כבר בקבלת ההתראה הראשונה, לשלוח מכתב לנתבעת או ב"כ, המפרט מדוע אינו חב בתשלום, על מנת שאלו יוכלו לבחון את טענותיו.

נציגת הנתבעת הציגה בדיון את מסך הפעולות ממנו ניתן ללמוד כי אכן הופעל הסים ביום 29/6/17 ולכן גם אם לא קיבל התובע את הסים השני (עליו לא חויב), הרי שמשהחל להשתמש בסים הראשון, עליו לשלם עבור החיובים בו. הנציגה הסבירה את החיובים קודם ולאחר מכן והסבריה מניחים את דעתי. משהתובע חב לנתבעת עבור השימוש בסים, נוצר חוב, בצדק נשלחו אליו מכתבי התראה, אין מדובר בהטרדה אלא בהליך לגיטימי לגביית חוב.

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבת העניין, איני עושה צו להוצאות.