יפרח נ' אלדן תחבורה בע"מ ואח'

1.בפני תביעה קטנה ע"ס 9,594 ₪ לשיפוי התובע בגין נזקי תאונת דרכים שארעה בעין שריד

ביום 27.6.2014.

2.לטענת התובע, הנתבעת 2 הסיעה רכבה לאחור מבלי להבחין בתנועה בדרך אליה השתלבה. למרות שהתובע עצר וצפצף לנתבעת על מנת להזהירה, המשיכה הנתבעת 2 בנסיעתה לאחור ופגעה בחלק השמאלי אחורי של רכב התובע.

כתוצאה מכך נגרם לרכב נזק בגובה 8,886 ₪ לפי הערכת השמאי, שעלותה 708 ₪.

3.הנתבעות מכחישות אחריות הנתבעת 2 לתאונה. לשיטתן, הן הנתבעת 2 והן התובע נסעו לאחור מבלי להבחין האחד בשניה וכך נגרמה התאונה.

4.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, עדיפה בעיני גרסת התובע, לפיה בעת שנסע באיטיות רבה בכביש דו סטרי, שמע צפצוף, עצר וראה את רכב הנתבעת 2 פוגע ברכבו. לטענתו, לא ניתן היה למנוע את התאונה, כיון שלא ניתן להאיץ במטרה לחמוק מהמכה, בשל העובדה כי במקום גן משחקים ציבורי וילדים רבים (בחגיגת יום הולדת).

טענת התובע מתיישבת עם מיקום הפגיעה ברכבו, קצה אחורי שמאלי, בקצה הפגוש המצוי בדופן שמאלית של רכבו.

לעומת זאת, גרסת הנתבעת 2 לפיה שני כלי הרכב יצאו מחניות בנסיעה לאחור, אינה מתיישבת עם מיקומי הפגיעות, כאשר רכב הנתבעת 2 נפגע בחזית אחורית ואילו רכב התובע לא נפגע בחזית האחורית כלל.

הנתבעת 2 הודתה בבית המשפט כי לא הביטה לאחור תוך נסיעה לאחור, אלא באמצעות המראות בלבד. לשיטתה, בניגוד לגרסה הראשונה, בשום שלב לא ראתה את התובע נוסע לאחור. בכך נשמטה הקרקע תחת גרסתה כולה.

5.לא התעלמתי מכך שגרסת התובע אינה עקבית לגרסתו בכתב התביעה, כיון ששם טען כי עצר את רכבו וצפר, ואילו בעדותו ציין שנסע נסיעה איטית "כמעט אפס" ולא צפר. לטעמי, בנסיבות הכוללות של העניין, אין מדובר בסתירות מהותיות היורשות לשורשה של המחלוקת, יחסית לשינוי הגרסה הבולט בעדות הנתבעת.

6.לפיכך, אני מקבלת את התביעה.