ששה נ' מרים רקיארו

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו בעקבות תאונת דרכים, שארעה בנתניה ובה היו מעורבים רכבו של התובע והרכב בו נהגה הנתבעת.

לטענת התובע, הגיע לצומת מרומזר, כאשר בכוונתו לפנות שמאלה, ולכן נסע בנתיב האמצעי מבין שלושה. לשיטתו, רכב הנתבעת נסע בנתיב השמאלי ביותר. התובע טוען כי המופע ברמזור היה ירוק - שני הנהגים המשיכו בנסיעה. אלא, שהנתבעת התכוונה לבצע פניית פרסה, לא שמרה על נסיעה קשתית שמאלה, אלא הסיטה את רכבה בהטייה ימינה. כך, פגעה עם החלק הקדמי ימני של רכבה (הפנס הימני) בכנף האחורית השמאלית של רכבו.

התובע הציג במהלך הדיון תמונות של מקום האירוע. התובע הגיש לאחר הדיון תמונה צבעונית של נקודת הפגיעה ברכבו.

התובע אישר כי נסעו ברכבו שתי נוסעות, אך לא הזמין אותן להעיד.

כנגד עדותו של התובע, העידה הנתבעת כי מופע הרמזור היה אדום ולכן עמדה בעצירה, אך איננה יודעת אם רכב התובע עצר לפני הרמזור, או שהגיע למקום הפגיעה תוך כדי נסיעה רציפה.

הנתבעת מאשרת את דברי התובע, כי כשהחלה בנסיעתה התכוונה לבצע פניית פרסה.

לעומת זאת, היא איננה מאשרת את מיקומי הפגיעות. לטענתה הפגיעה ברכב התובע היתה בכנף השמאלית הקדמית ואילו ברכבה בכנף הקדמית הימנית. הנתבעת טוענת, איפוא, כי התובע הוא זה שסטה מנתיבו לנתיב בו נסעה ופגע ברכבה.

אף עם הנתבעת נסעה נוסעת נוספת, אך לשיטתה של הנתבעת, הנוסעת לא הופיעה להעיד, משום שהיא בהריון ונבצר ממנה להעדר מעבודתה.

לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים, עולה כי מדובר בגרסה כנגד גרסה, באשר לשאלה איזה מבין כלי הרכב סטה לעבר הרכב השני. להבדיל מגרסת הנתבעת, שאיננה עולה בקנה אחד עם הראיות האובייקטיביות (התמונה שהגיש התובע והצעת המחיר לתיקון שצורפה לתביעה), עדותו של התובע היתה עקבית.

בנסיבות אלה, כאשר מיקום הפגיעות בחלק האחורי של רכב התובע ובחלק הקדמי של רכב הנתבעת, אני מוצאת כי גרסת התובעת מתיישבת טוב יותר עם הראיות הנוספות ולפיכך אני מקבלת אותה כסבירה יותר מגרסת הנתבעת.