ת"ק 51321-11-14 דטרה נ' לשם ואח'

מונחת לפני תביעה כספית לפיצוי התובע בגין הפרת הסכם שכירות של מכונת צילום, לטענתו, על ידי הנתבעים. בהסכמת הצדדים נמחק הנתבע 2 במסגרת הדיון מכתב התביעה.

התובע מנהל עסק של השכרת מכונות צילום, ולדבריו, הנתבעים – שהינם מנהלים משרד עורכי דין – שכרו ממנו מכונת צילום לתקופה של 48 חודשים לפחות. עוד לדבריו, לאחר כ- 10 חודשי שימוש התקלקלה המכונה וזאת לאחר בעקבות שימוש שלא כהלכה על ידי הנתבעים שהסבו לה לנזק שאת עלותו עליהם לשאת. משסרבו הנתבעים לשאת בעלות התיקון וביקשו להפסיק את ההתקשרות עם התובע סירבו לשלם לו את ייתרת חודשי ההתחייבות כפי המגיע לו לטענתו בהתאם להסכם ההתקשרות (נספח א' לכתב התביעה).

הנתבעים, מצדם, מכחישים את המיוחס להם בכתב התביעה. לטענתם הם מילאו את כל התחייבויותיהם כלפי התובע, והוא זה שהפר את הסכם השכירות בכך שבתקופת השכירות הוא הטיל עליהם תשלום בגין גרימת נזק למכונת הצילום, כאשר נזק זה הינו נזק שנגרם בצורה סבירה כאשר נתקע נייר והיה צורך להוציאו. עוד לדבריהם, מעולם לא התחייבו לתקופת שכירות של 48 חודשים, ודרישתו של התובע לתקופת מינימום הועלתה זמן רב אחרי שהמכונה נשכרה על ידם, באופן מפתיע, וממילא לאחר אירוע הנזק הנטען על ידיו.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

אין מחלוקת בין הצדדים כי שורש ההסתבכות של הצדדים היא העובדה כי לאחר תקופת מה של השכירות, התקלקלה מכונת הצילום כאשר נייר נתקע בתוכה, ואשר חלק בה נפגם בעת הוצאת הנייר שנתקע, בידי מי מהנתבעים.

לטענת התובע פעולה זו נעשתה בצורה לא מקובלת ושימוש לא נכון שאיננו מכוסה בהסכם השכירות ואשר על הנתבעים לשלמו. לטענת הנתבעים, השימוש במכונה היה סביר והחלק שהתקלקל לא הושחת על ידם וממילא אין הם חייבים בעלות התיקון אלא התובע וזאת במסגרת האחריות למכשיר שניתנה.

אני מקבלת כמהימנה את עדות הנתבע 1 שלא נעשתה שום פעולה חריגה במכונת הצילום וודאי שלא נעשתה בה חבלה מכוונת. "היתקעות" של נייר במכונת צילום היא דבר יום יום ואין לראות בו ניסיון של משתמש להוציא את הנייר התקוע במשיכה משום "השחתה" או פעולה לא מקובלת. הנתבע 1 מעיד כי הוא משתמש דרך קבע במכונות צילום דרך קבע וזו אינה מכונת הצילום הראשונה שלו. לא שוכנעתי כי הנתבעים עשו שימוש החורג מהמקובל במכונת הצילום.

באשר לתקופת המינימום- אני דוחה את טענת התובע לפיה הנתבעים התחייבו בפניו למינימום 48 חודשים. למעשה בפועל לא היתה מחלוקת כי הפעם הראשונה בו נשלח לנתבעים אותו כתב התחייבות למינימום 48 חודשים היה ב- 4.12 באמצעות דואר אלקטרוני, וממילא לאחר כ- 10 חודשים שימוש במכונה (השנייה הגדולה שנשכרה) ולאחר שהתעוררה המחלוקת בגין מיהות הגורם שאמור לשאת בעלות התיקון. כמו כן, לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי לא הוחתמו על כתב ההתחייבות. אני דוחה בעניין זה את טענת התובע כי היה הסכם בעל פה בעניין זה וניתן היה ללמוד מאופן התנהגות הנתבעים לכך כי יודעים וממילא מסכימים למינימום ההתחייבות. אני מקבלת את גרסת הנתבע 1 לפיה מעולם לא התחייב לתקופת מינימום וכי מלכתחילה לא היה מסכים להתקשר עם התובע ככל שהיה הדבר כרוך במינימום תקופת התחייבות.