ת"ק 51299-01-13 אלוש נ' נידם

בפני תביעה כספית.

התובעות טענו כי בתאריך 26.7.10 ובזמנים הרלבנטיים לתביעה היתה התובעת 1 בעלת רכב מתוצרת פיג'ו 307 מספר רישוי 73-811-36 (להלן: "הרכב"). ביום 26.7.10 עבר הרכב תאונת דרכים (להלן "התאונה").

ביום 17.8.10 ניתנה על ידי הנתבע, השמאי ומעריך הנזקים אשר נידם, חוות דעת שמאי באשר לנזקי הרכב שנגרמו בתאונה ובפרק סיכום חוות הדעת קבע הנתבע, שמאי הרכב אשר נידאם, כדלקמן:

"מאחר והוצאות תיקון הרכב הינם בגבולות של 58% מערך הרכב, ללא ירידת ערך ופירוקים, הוחלט לא לתקנו. נמסרה הודעה בתאריך 10.8.10 למגרש אטיה לגרור את הרכב לצורך שיקום. מגרש אטיאה ישלם עבור השרידים 40% מערך הרכב שהם 14,430 ₪. בעל הרכב יפוצה בערך הרכב פחות השרידים, בסך 21,645 ₪ (העתק חוות הדעת – נספח א' לתביעה).

הוסיפו התובעות בתביעתן כי הן לא הכירו את "מגרש אטיה" אליו נגרר הרכב ולשם הופנה על ידי הנתבע אשר עבד עימו, ומשכך עליהן לקבל את הסכום המגיע להן תמורת שרידי הרכב על פי חוות דעת השמאי מהנתבע. עובר להגשת חוות דעת השמאי, טענה התובעת 1, הוצגו לנתבע כל מסמכי הרכב אותם דרש וידע הוא את כל פרטיו ומצבו המשפטי.

עוד טענה התובעת 1 בתביעתה, כי אף שהועבר הרכב על ידי הנתבע למגרש אטיה, ושלא על דעתה ובחירתה, ומגרש עטיה עשה שימוש בשרידי הרכב ממועד הסמוך למתן חוות דעת השמאי הרי שלא שולם לתובעות הסך של - 14,430 ₪ עבור שרידי הרכב כפי שהובטח על ידי הנתבע שדאג להעברת הרכב למגרש אטיאה, ולקניית שרידי הרכב, כשהן לא מכירות את אותו אטיה ואין בינן למגרש אטיה דבר וכל התנהלותה של התובעת 1 נעשתה אל מול הנתבע.

תובעת 1 טענה שדרשה מהנתבע שישלם לה את הסך של - 14,400 ₪ על פי קביעתו בחוות הדעת, סכום שאינו שנוי במחלוקת, וזה לא עשה כן.

התובעות טענו כי הנתבע הבטיח לשלם להן את התמורה בגין שרידי הרכב בסך של - 14,400 ₪ לא עשה כן, הפר התחייבויותיו כלפיהן ומשכך עתרו התובעות לחייב את הנתבע לשלם להן את הסך של - 14,400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה והוצאות משפט.

הנתבע בהגנתו עתר לדחיית תביעת התובעות בציינו כי הינו שמאי רכב ומעריך נזקים במקצועו, וכי הוזמן לתת חוות דעת שמאי לגבי רכב אשר כפי שנמסר לו הינו רכב מספר 73-811-36 שהיה מעורב בתאונת דרכים ביום 26.7.10 וכך עשה. הוסיף הנתבע וטען כי לא עשה כל עיסקה עם התובעות ואינו חייב לשלם להן תשלום כלשהו. לטענתו התובעת 1 סיכמה עם סוחר המכוניות יוסי אטיה, שלו מגרש מכוניות, כי אטיה ירכוש הרכב על מנת לשפצו ולמכרו למטרת רווח, שוחחה עם אטיאה מספר פעמים סיכמה עימו את פרטי העיסקה ואף התווכחה עימו על סכומים וכשהגיעו הצדדים להסכמה נרשם הדבר על ידו בסעיף ההערות בחוות הדעת. משכך, טען הנתבע אין הוא צד לתביעת התובעות, אין כל יריבות בינו לבין התובעות, אין הוא צד ג לעסקה ולא קיבל כל תשלום פרט לשכר טרחת שמאי בגין חוות דעת שמאי פרטית זו שערך לרכב.

הוסיף וטען הנתבע כי תובעת 1 אינה בעלת הרכב, והבעלים הרשום של הרכב הינה חגית אואליד (תובעת 2) . עוד ציין כי כשסוכמו בין אטיאה שהינו בעל המגרש שאליו הועבר הרכב לבין תובעת 1 תנאי רכישת הרכב שווי הרכב על פי מחירון לוי יצחק היה 39,000 ₪ אלא שהוברר שהרכב מעוקל במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ולא ניתן להעביר בעלות לגבי הרכב. תובעת 1 התחייבה להסיר העיקול במעמד העברת הבעלות ולקבל התמורה מאטיה אלא שלא עשתה כן, לא הסירה העיקול מהרכב חרף פניות חוזרות ונשנות אליה מצד אטיה וזאת במשך למעלה משנתיים ולפיכך לא יכול היה אטיה, בעל למכור הרכב על מנת לממש העסקה, לקבל תשלום ולהעביר לתובעת 1 את הסכום המגיע לה. עוד ציין הנתבע כי תובעת 1 סרבה לקבל הצעת אטיאה שישולם לה ההפרש בגין שווי הרכב במועד ביטול העיקול והעברת הבעלות, והתנהלותה זו הסבה ומסבה לאטיה נזקים רבים. הנתבע טען כי אין יריבות בינו לבין התובעות, אין הוא הצד הנכון לתביעת התובעות וראוי שתביעת התובעות תתברר מול יוסי אטיה שרכש מהן את הרכב, שכן הוא, הנתבע הינו שמאי רכב בלבד אשר נתן שמאות לגבי נזקי הרכב במסגרתה חוות דעת שמאי לגבי הרכב, קיבל את שכר טרחת השמאי בגין הכנת חוות דעת שמאי זו שערך - זאת ותו לא ומשכך יש לדחות תביעת התובעות שהוגשה נגדו תוך חיובן בהוצאות.

בעדותה בבית המשפט ציינה התובעת 1 הדברים הבאים:

"ביום התאונה ,26.7.10 אני הייתי בעלת הרכב שמספרו 7381136 שזה רכב שקניתי אותו מאחותי שהיא תובעת 2 כ-4 חודשים לפני מועד התאונה. כשקניתי את הרכב מאחותי כ-4 חודשים לפני מועד התאונה לא ידעתי אם יש או אין עיקול על הרכב הזה וכך גם לא ידעתי אם יש עיקול או אין עיקול על הרכב הזה בתאריך 26.7.10 שהוא יום התאונה. לגבי העברת הבעלות על הרכב הזה משמה של אחותי שהיא תובעת 2 אלי שעה שרכשתי את הרכב לא העברנו את הבעלות תכף עם רכישת הרכב מכוון שלא הסתדר לנו ולא הזדמן לנו, ואמרנו שנעביר את הבעלות על הרכב שיהיה לנו פנאי. בינתיים בתאריך 26.7.10 נהגתי ברכב והרכב שלי היה מעורב בתאונת דרכים. אני לקחתי את הרכב למוסך אחרי התאונה ובעל המוסך באזור התעשיה בנתניה שאני לא זוכרת את שמו הוא זה שהפנה אותי לנתבע אשר נידם וציין שהוא שמאי רכב ומעריך נזקים והוא זה שייתן את חוות דעתו לגבי הנזקים שנגרמו לרכב שלי, ואני באמת פניתי לנתבע באופן פרטי ולא דרך חברת הביטוח שלי כדי שייתן את חוות דעתו באשר לנזקי ה רכב שלי . הנתבע נתן חוות דעת לגבי נזקי הרכב שלי ואני צרפתי את חוות הדעת שלו לתביעה שלי וחוות הדעת שלו נושאת תאריך 17.8.2010. על פי חוות הדעת של הנתבע הוא קבע בחוות דעתו בפרק הסיכום כדלקמן:"מאחר והוצאות תיקון הרכב הינם בגבולות 58 אחוז מערך הרכב ללא ירידת ערך ופירוקים, הוחלט לא לתקנו". אני גם מציינת שהוא קבע שהפיצוי שמגיע לי עבור הרכב שניזוק הוא 21,645 ₪ וזאת לאחר הפחתת 40 אחוז בגין שרידים שזה סך של 14,430 ₪. אני מציינת שבסוף חוות הדעת המשיך וציין הנתבע "נמסרה הודעה בתאריך 10.8.10 למגרש עטיה לגרור את הרכב לצורך שיקום מגרש עטיה ישלם עבור השרידים 40 אחוז מערך הרכב שהם 14,430 ₪ .בעל הרכב יפוצה בערך הרכב פחות השרידים בסך 21,645 ₪. אני מפנה לחוות הדעת על הנספחים שצורפה לתביעתי . אני לא מכירה את מגרש עטיה ולא דיברתי מעולם עם מגרש עטיה והנתבע הוא זה שטיפל ברכב שלי מאז שפניתי אליו לתת את חוות הדעת, ועל פי הוראתו הרכב נגרר מהמוסך למגרש עטיה וזה באחריותו שכן כנראה הנתבע עבד עם מגרש עטיה בעבר בשיטות זהות ואני לא מכירה בכלל את מגרש עטיה אליו נגרר הרכב כאמור. לפני השמאות השארתי לנתבע את מסמכי הרכב שהוא דרש אותם .באותה עת לא ידעתי שהרכב מעוקל כפי שציינתי כך שהנתבע ידע את כל מצבו המשפטי של הרכב נכון ליום התאונה ונכון ליום מתן חוות הדעת שלו. הנתבע העביר את הרכב שלי למגרש עטיה שאני בכלל לא מכירה סמוך למועד השמאות ולא שילם לי את הסך של 14,430 ₪ שהובטחו לי לתשלום על ידי הנתבע כפי שכתב בחוות הדעת שלו בגין שרידי הרכב ואין ביני לבין מגרש עטיה שום דבר.כל ההתנהלות היתה מול הנתבע. אני מציינת שאני נתתי לנתבע את כל מסמכי הרכב וגם נתתי לו שיק בסך של 2000 כשכר טרחתו כפי שהוא ביקש .שהסתבר שיש עיקול על הרכב וזה היה אחרי שכבר הרכב שלי היה מעורב בתאונה ולא ידענו שיש עיקול, ורצינו כבר לעשות העברת בעלות על הרכב, אחרי שהנתבע על דעתו העביר את הרכב למגרש עטיה הסתבר שיש עיקול על הרכב ואז התחלתי לטפל עם אחותי שהיא תובעת 2 בנושא כדי להסדיר את העיקול וזה לקח כשנה וחצי משהו כזה אולי קצת פחות משנה וחצי, ושכבר יכולתי לבצע העברת בעלות הנתבע החליט שהוא לא משלם לי את ה-14,430 ₪ ולכן לא יכולתי להעביר בעלות על שמו של הנתבע ועל שם איזה שהוא גורם שאמר לי שאצלו נמצא הרכב והוא קורא לזה מגרש עטיה, אני לא מכירה שום מגרש עטיה ולא יכולה להעביר בעלות למי שאני לא מכירה ומי שלא משלם לי זה הנתבע שעשה עיסקה עם אותו מגרש עטיה שאני לא מכירה כלל לכן על הנתבע לשלם לי את הסך של 14,430 ₪ בצירוף ריבית הפרשי הצמדה והוצאות הכל על פי חוות הדעת שהוא עצמו נתן".

בעדותה בבית המשפט ציינה התובעת 2 הדברים הבאים: