ת"ק 5129-11-14 ברק נ' צ'צ'יק

1.התובעת הגישה תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבה ביום 7.08.14 כאשר רכבה נתקל בעץ ברח' הבנים ברמת השרון. לטענתה, התאונה נגרמה בעטיו של הנתבע אשר חנה על מדרכה והתפרץ לכביש ללא שאותת. על מנת להימנע מתאונה היא סטתה ימינה ורכבה עלה על מדרכה ונתקל בעץ. את תביעתה העמידה על סך של 1,092 ₪ ובמועד הדיון ביקשה לתקנה ולהעמידה על סך של 4,253 ₪ בגין נזקי הרכב מהתאונה.

2.הנתבע כפר באחריותו לתאונה. הוא אישר כי חנה בצד הכביש, ובטרם החל בנסיעה אותת. הוא הבחין ברכב התובעת מרחוק, ואולם רק לאחר שרכבו התרחק ממקום החניה ונסע מרחק של עשרות מטרים, הוא שמע רעש, שלאחר מכן הבין שהוא היה תוצאה של היתקלות רכב התובעת בעץ. מצפירות רכב התובעת הוא הבין כי התובעת מסמנת לו לעצור והוא חזר לכיוונה בנסיעה לאחור.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, כמו גם את אמה של התובעת, אני סבור כי דין התביעה להידחות.

3.בניגוד לגרסתו הסדורה של הנתבע לפיה הוא יצא מהחניה בשלב בו התובעת הייתה מרחק רב מאחור והוא שמע את הפגיעה בעץ רק לאחר שהספיק לנסוע עשרות מטרים, גרסתה של התובעת לוותה באי-דיוקים רבים. כך למשל, בכתב התביעה טענה כי הנתבע הגיע בריצה למכוניתה וביקש את סליחתה, ואילו בעדותה טענה כי היא זו שהגיעה אל רכבו של הנתבע שהמשיך לשבת ברכב. גם גרסתה באשר לנוכחות חבר של הנתבע באירוע לא הייתה סדורה. תחילה טענה כי הבחינה בו עובר לתאונה, לאחר מכן תיקנה ואמרה כי דיברה עם החבר לאחר התאונה כששאלה את הנתבע מדוע הוא עמד בכניסה לחניה והחבר ענה כי הוא הרשה לו לעמוד שם, ולבסוף שבה וטענה כי ראתה את החבר לפני התאונה כשהוא מסמן לנתבע "סע סע", דבר שכשלעצמו אינו מסתבר בעליל נוכח גרסתה כי הנתבע יצא באופן מפתיע. סתירה נוספת הייתה בשאלה האם הנתבע אותת בטרם יצא מהחניה. בעדותה הסכימה כי הוא אותת בעוד שבכתב התביעה טענה כי הוא יצא מחניה מבלי שאותת. גם לא היה לה הסבר מדוע היה צורך בערוב המשטרה אם כטענתה הנתבע הודה בפניה באחריותו לתאונה ורק בחלוף זמן משעירבה את חברת הביטוח שינה את גרסתו והתכחש לאחריות זו. לאחר שעומתה עם קושי זה, הודתה כי הנתבע לא הודה באשמתו חרף העובדה כי כך טענה בכתב התביעה.

4.יתרה מזאת. גם גרסתה באשר לתאונה עצמה אינה מסתברת. לפי הטענה, היא הבחינה ברכב הנתבע יוצא מחניה ממש כשהייתה בסמוך לו. היא אף הדגימה בפני בית המשפט באמצעות רכבי משחק איך כמעט פגעה בפינה הקדמית ימנית של רכב הנתבע. בד בבד, לפי טענתה, העץ בו פגעה עמד בדיוק מקביל למקום החניה בו עמד הנתבע והיא אף הציגה תמונה (ת/2) בה נראה מקום חניית הנתבע, לפי טענתה, בדיוק מול העץ שנפגע. המשמעות היא כי אם גרסת התובעת נכונה, אזי כדי להימנע מפגיעה ברכב הנתבע, היא סטתה במקום תוך כדי נסיעה בזווית של 90 מעלות, דבר שאינו מסתבר בעליל וגם בלתי אפשרי בנסיבות העניין. טענתה באשר למיקום העץ תומכת אפוא, בגרסת הנתבע כי מקום חנייתו היה בהמשך הרחוב לאחר המקום עליו הצביעה התובעת, היינו לאחר העץ שנפגע.

5.יצוין כי עדותה של אם התובעת לא הוסיפה דבר, שכן היא הגיעה למקום לאחר התאונה. ומה גם שטענתה כי פגשה בנתבע אחר שרכב התובעת הוזז ממקום התאונה, לא עלתה בקנה אחד עם עדות התובעת כי היא דיברה עם הנתבע לפני שהרכב הוזז ממקומו שכן עד הגשת אמהּ וסיועה בהרמת פגוש הרכב, לא ניתן היה להזיזו.

6.פשיטא גם, כי אין לזקוף לחובתו של הנתבע את מסירת הפרטים לתובעת, שכן בכך הוא נהג כמתחייב על פי דין למסור פרטים באירוע בו נטען כלפיו לאחריות לתאונה.

בשים לב לכל האמור, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התאונה ארעה בעטיו של הנתבע, והתביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 300 ₪ שיושלם בתוך 30 יום.