ת"ק 51264-11-14 זנבר נ' חברת החשמל לישראל בעמ

מונחת לפני תביעה להחזרי תשלום בגין גביית "יתר".

בפתח הדברים אציין כי כתב התביעה שהוגש בתיק זה מבולבל קשה היה להבין ממנו מה היא תביעת התובע. הוא הדין גם בעדותו של התובע שקשה היה לרדת לסוף דעתו פרט לרצונו לקבל "החזרים" מהנתבעת.

בסופו של יום, הצלחתי לדלות מכתב התביעה ומעדות התובע הוא, כי הוא בעלים של בית מגורים ושל מחסן, אותו הוא הפעיל בעבר עם אחיו. לטענתו הוא נכלל ב"הסדר חברתי" דהיינו מופיע ברשימה של אנשים קשי יום שאין להם די לפרנסתם והנערכת על ידי המוסד לביטוח לאומי, ואלה המופיעים ברשימה זו זכאים לקבל הנחה של 50% מחשבונות החשמל.

עוד הוברר כי התובע הגיש בעבר תביעה בתיק 56792-05-13 בעילה זהה לעילה שבתיק זה, ואשר התבררה בפני כב' הרשמת הבכירה [כתוארה אז] ר. הירש. בתביעה זו הגיעו הצדדים להסכם פשרה ולפיו ימציא התובע אישורים מהמועצה המקומית לפיו הוא מתגורר בקומה העליונה ואז היא תחובר לרשת החשמל, החיבור לקומה זו נותק שנים רבות קודם לכן, והחיבור שהיה קיים למשק בו נמצא ביתו של התובע, היה מסווג כ"כללי" שכן הוא שימש כספק חשמל למחסן וליחידות נוספות.

לגבי החזר רטרואקטיבי, נקבע בהסכם הפשרה כי הוא יעשה בכפוף לכללים החלים על חברת החשמל.

התובע המציא אישורים על מגוריו בקומה העליונה, והנתבעת חיברה קומה זו לרשת החשמל. אולם לגבי ההחזר טוען התובע כי הוא לא ניתן לו. והוא הגיש את תביעתו מחדש, לגבי השנים 2011 ואילך.

מנגד, טוענת הנתבעת כי היא מילאה את ההסכם בקפדנות ולגבי הרטרואקטיביות של ההחזר, חלים עליה הכללים המחייבים את חברת החשמל. מכיון שהנכס היה מנותק מרשת החשמל במשך שנים רבות, לא יתכן כי הוא שימש למגורים כל אותה עת, ולכן היא העניקה לו את ההנחה רק מיום חיבור מונה החשמל החדש שהוא 16.9.14 וזיכתה את התובע בהחזר בהתאם.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

ואלה נימוקי:

1. אין מחלוקת כי התובע מופיע ברשימה של הביטוח הלאומי כמי שזכאי להנחה בחשבון החשמל בהתאם לחוק. ההנחה המגיעה לאנשים במעמד כמו זה של התובע, היא עבור 400 קו"ש לשימוש ביתי בלבד ולא עבור כל שימוש אחר.