ת"ק 51235-06-16 דיין נ' שטראוס מים בע"מ

תביעה לתשלום פיצויים, מכח הוראות סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק" או "חוק התקשורת").

לטענת התובעת, הנתבעת שיגרה אל תיבת הדואר האלקטרוני שלה חמישה דברי פרסומת בארבעה מועדים שונים (בחודשים אוקטובר ונובמבר 2015), וזאת למרות שהיא מעולם לא נתנה את הסכמתה המפורשת מראש לקבלת דברי הפרסומת. התובעת מוסיפה וטוענת, כי ביחס לאחד מדברי הפרסומת לא נרשמה בכותרת הנושא המילה "פרסומת", וזאת בניגוד להוראת סעיף 30א(י)(1)(א) לחוק. לפיכך עותרת התובעת לתשלום מלוא הפיצוי הקבוע בחוק בגין כל דבר פרסומת שנשלח אליה כאמור, בצירוף הוצאות המשפט ובסך הכל סך 5,500 ₪.

הודעות הדואר האלקטרוני, אותן צרפה התובעת לתביעתה, עניינן בשיווק בר המים "תמי 4" מתוצרת הנתבעת. יצוין, כי במספר מקומות בהודעות מופיע, לצד תמונה גדולה של בר המים "תמי 4", גם הלוגו של הנתבעת ושלה בלבד.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הודעות הדואר האלקטרוני ששוגרו אל התובעת הם בבחינת "דבר פרסומת", כהגדרתו בסעיף 30א(א) לחוק. אין גם מחלוקת כי הנתבעת עונה על הגדרת "מפרסם" כהגדרתו באותו סעיף.

סעיף 30א(ב) לחוק אוסר על מפרסם לשגר "דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב...".

בהמשך, קובע סעיף 30א(י)(1) לחוק כדלקמן:

'שוגר דבר פרסומת ביודעין בניגוד להוראות סעיף זה, רשאי בית המשפט לפסוק בשל הפרה זו פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 1,000 שקלים חדשים בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות סעיף זה".

הנתבעת טוענת שדברי הפרסומת ששוגרו אל התובעת, שוגרו אליה ללא ידיעתה. לטענת הנתבעת, היא נוהגת לקדם את מוצריה באמצעות חברות שיווק ופרסום. עם קבלת התביעה פעלה לאיתור הגורם ששלח את דברי הפרסומת ובדיקתה העלתה, כי אלה נשלחו על ידי חברה בשם "סקינדו", שהעתק תדפיס פרטיה מרשם החברות צורף כנספח 1 לכתב ההגנה.

עוד טוענת הנתבעת, כי מבירור שערכה עלה כי התובעת נרשמה במאגרי המידע של חברת סקינדו במסגרת קמפיין פרסומי ביום 16.4.12 ובמסגרת זו נתנה למעשה התובעת את הסכמתה לקבלת פרסומות מחברת סקינדו באופן מפורש. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובעת אף "לחצה" במספר הזדמנויות על קמפיינים פרסומיים.