ת"ק 51200-06-12 ח'ליליה ואח' נ' עבד אל ג'ואד ואח'

1. לפני תביעה ע"ס 12,257 ₪, לתשלום בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע כתוצאה מפגיעת רכב הנתבע ברכבו.

לטענת התובע, תוך כדי עלייתו בכפר יפיע ובהגיעו לסיבוב רכב הנתבעים שהגיע ממול לא עשה את הסיבוב בצורה נכונה, סטה לעבר רכב התובע, פגע בו והסב לו נזקים תאונתיים ע"ס 8,632 ₪, ושכ"ט שמאי סך של 850 ₪.

התובע צירף חוות דעת שמאי.

2.הנתבעים הגישו כתב הגנה בו טענו כי חוקר מטעם הנתבעת 3 חקר את האירוע ומצא כי התאונה לא אירעה כפי שתואר בכתב התביעה ולחילופין טענו הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה רובץ לפתחו של התובע.

3.התקיים דיון בפני ביום 11.9.14 בו העידו שני הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי.

התובע חזר על גרסתו , אך למפתיע הנתבע 1 בעדותו דווקא תמך בגרסת התובע ולהלן דבריו: ".. הייתי בירידה, בכיוון נסיעתי חנה רכב בצד ימין, זזתי קצת ונכנסתי בו, מצאתי את עצמי פוגע ברכב התובע, לאחר מכן הרכב שלי עלה על הרכב שלו .. "

ראה עמ' 6 לפרוטוקול שורות 4-5.

מטעם הנתבעת 3 העיד החוקר מר גיא בן שושן והוא טען כי רכב התובע שנבדק על ידו ביום 17.10.12, דהיינו לאחר כתשעה חודשים מיום התאונה עבר בעברו עבודות פחחות צבע אך לא נתגלו כל עבודות של פירוק נקודתיות.

עם כל הכבוד, עדותו של החוקר הינה עדות סברה שאין בידי לקבלה. הרכב לא נבדק בתכוף לאחר התאונה אלא כעבור כשמונה חודשים לאחר שכבר היה מתוקן.

כלל בהליך אזרחי כי המוציא מחברו עליו הראייה, היינו התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו.

חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל הדין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת על הדעת יותר מהגרסה שכנגד.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם, במוצגים שהוגשו במהלך הדיון ובדברי העדים, מצאתי שגרסת התובע שהנתמכת ע"י עדות הנתבע 1, הינה סבירה יותר ומתקבלת על הדעת יותר מגרסת הנתבעת 2 שעדות העד מטעמה הינה עדות סברה בלבד.

ועתה לאחר שקבעתי שהאחריות לקרות התאונה רובצת לפתחם של הנתבעים, מן הראוי לבדוק אילו נזקים הוכחו ע"י התובע.

התובע הוכיח נזקים בסך של 8,632 ₪, ושכ"ט שמאי סך של 850 ₪.

לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי עבור עוגמת נפש, לא כל שכן לא ריבית והפרשי הצמדה.

בסך הכל התובע הוכיח נזקים בסך של 9,482 ₪.