אריזון נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

1.ע"פ כתב האישום, הנתבעת (חברת פרטנר) גבתה מהתובעת כספים שלא כדין.

התובעת מציינת בכתב התביעה שהתקשרה עם הנתבעת לקבלת שירותים סלולרים תוך כך שניידה אליה 5 מספרי טלפון.

אחד המנויים, שהיה אביה (עמוס אריזון ז"ל), נפטר כ – 19 יום לאחר שמספר הטלפון שלו נוייד לנתבעת (נפטר בתאריך 11.4.16), ועל כן פנתה לנתבעת ע"מ שהמספר יישאר פעיל לשיחות נכנסות בלבד למשך חודשיים מסוף אפריל 2016 ועד סוף יוני 2016, כאשר נאמר לה שאכן סכום המנוי יופחת לסך של 34.70 ₪ לחודש.

לטענת התובעת, פנתה לנתבעת לניתוק הקו של אביה ז"ל אך כרטיס האשראי שלה המשיך להיות מחוייב במשך 10 חודשים נוספים. לטענתה, הוציאה הודעת ניתוק בחודש דצמבר 2016 באופן אישי ולמרות זאת "הוקם קו חדש" והמשיכו לחייבה בגין אותו קו.

התובעת תובעת את הסכום של 277 ₪ בגין חיובי יתר בחודשים 6/16 ועד 2/17.

כן היא תובעת פיצוי לדוגמא ע"פ חוק הגנת הצרכן בסכום של 30,000 ₪.

2.הנתבעת, בכתב ההגנה, מאשרת כי אכן בתאריך 3.5.16, עקב פטירת אביה, ביקשה התובעת לעבור לתוכנית בגינה תחוייב ב – 35 ₪ תוך כך שהקו יישאר פעיל לצורך שימוש מינימאלי.

לטענת הנתבעת אכן נתקבלה בקשת ניתוק בתאריך 4.9.16 אך זו לא טופלה במועד, ועל כן זוכתה בסכום של 165 ₪. לטענת הנתבעת לא נעשתה כל בקשת ניתוק לפני 4.9.16.

בהמשך נטען כי אכן רק בתאריך 15.12.16 בוצע ניתוק המנוי.

אשר לחיוב בסכום של 6 ₪, הרי על התובעת היה לברר מקור חיוב זה ולא עשתה כן.

בהמשך כתב ההגנה, נאמר שאין מקום לחיוב בפיצויים לדוגמא, כאשר בימ"ש מופנה לפסיקה, על פיה, חיוב בפיצוי לדוגמא הינו שיקול דעת בימ"ש תוך שקילת חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה.