אשש נ' נעם

זו תביעה לפיצוי בסכום של 4,500 ₪ עקב הפרת חוזה שכירות שנחתם בין התובעת לבין הנתבעת ביום 27.4.17 אשר על פיו התובעת שכרה את דירת הנתבעת תמורה 2,200 ₪ לחודש. כמו כן, הוסכם בין הצדדים שבנוסף לשכר חודשי על התובעת לשלם 100 ₪ לחודש בגין כל יתר הוצאות הבית קרי, חשמל, ארנונה, ועד בית וכיוצא באלה.

לאחר השכרת הדירה היו לתובעת קשיים מסוימים להתחבר לאינטרנט, גם פניה לסלקום וגם פניה להוט לא הצליחו לפתור את הבעיה. מבנה הדירה לא מאפשר לתובעת להתחבר לאף אחת מחברות התקשורת באופן עצמאי אלא רק דרך ארון התקשורת של הנתבעת. כמו כן, התברר לתובעת לאחר כניסתה לדירה כי לא קיים דוד מים חמים ולשם שימוש במים חמים היא נדרשת להתקשר לנתבעת כדי שהיא תדליק את הדוד לפי הצורך. כאשר התובעת ביקשה פתרון למים החמים, הנתבעת אמרה כי היא מוכנה לשים חמם מים ולא יותר מזה. לפי טענת התובעת, היא קיבלה עצה שחמם מים לא בטיחותי ולא יעיל. התובעת ניסתה לפתור את הבעיות האמורות והביאה חשמלאי מטעמה אשר בדק את הדירה וטען שהוא אינו יכול להתקין חמם מים מאחר וזה מסוכן. אבא של התובעת הוסיף לבית המשפט כי מבנה הדירה לא חוקי. נכון הדבר שהנתבעת קיבלה רשות מכל השכנים לעשות שימוש בגג הפרטי שלה לצורך בניית יחידת דיור אך הדירה איננה תקינה מבחינת הרשויות. על סמך המצב האמור, הנתבעת ביטלה את החוזה ביום 2.6.17 תוך מתן הודעה מראש של חודשיים בהתאם לחוזה. היא אכן הסכימה לך שהנתבעת תפדה את שני השיקים המיועדים לאותם חודשיים אם כי עד היום הנתבעת לא פדתה את השיק עבור חודש יולי. כל יתר השיקים העתידיים שהיו בידי הנתבעת הוחזרו לידי התובעת.

עמדת הנתבעת היא: עשתה כל מה שדרוש וסביר כדי לספק את צרכי התובעת בתור דיירת במקום. בנוסף, החוזה מאפשר לתובעת לבטל את העסקה תוך חודשיים הודעה מראש, אם כי לאחר קבלת הודעת הביטול הצדדים נפגשו לנוכח בקשתה של התובעת ולאור רצונה הטוב של הנתבעת, הסכימה הנתבעת לביטול החוזה והחזירה לה את כל השיקים העתידיים והערבויות אשר היו בידיה. לכן עמדת הנתבעת היא שהצדדים הגיעו להסדר מחייב לסיום עסקת השכירות ואין לתובעת כל זכות לטעון לנזקים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1. התובעת ביססה את דרישתה לפיצוי בסכום 4,500 ₪ על כך שהושכרה לה "דירה שלא הייתה ברת מגורים. היחידה עצמה לא חוקית" (ע"מ 2 שורה 16)

אין בפניי ראיות משכנעות לגבי טענות אלו. התברר לתובעת במהלך השהות בדירה שיש חסכונות מסוימים בעיקר בקשר לתקשורת והיא לא יכולה לקבל חיבור לרשתות טלוויזיה ואינטרנט. אין בכך לקבוע שהדירה אינה ברת מגורים.

2. גם טענת האב שהדירה לא חוקית לא הוכחה בפניי מכל מקור אובייקטיבי. כמו כן, גם אם היה מתברר שהבניה לא אושרה כדין אין די בכך להעניק לתובעת זכות לדרוש פיצויים.

3. מכלל הראיות עולה שעל פי בקשת התובעת, הנתבעת הסכימה לשחרר אותה מהמשך תקופת החוזה ואף החזירה לה את כל השיקים והערבויות שהיו בידי הנתבעת. אני מפרש את ההסדר הזה כביטול עסקה בהסכמה הדדית. אין ולא הייתה לתובעת זכות לחזור ולתבוע את הנתבעת.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

הנתבעת זכאית לפדות את השיק בגין חודש יולי 2017.

אין צו להוצאות.