ת"ק 51065-07-14 מיזן נ' דיזנהאוז נסיעות ותיירות (1979) בע"מ

1. לפני מונחת תביעה לפיה מבקש התובע להטיל אחריות על הנתבעת הואיל ולטענתו, סבר כי הזמינה עבורו כרטיסי טיסה, ובהסתמך על אותה הזמנה בצע התובע באופן עצמאי הזמנת חדרים במלון באתר Booking.com (להלן: "בוקינג"), ובדיעבד התברר כי לא היה מקום בטיסה והיא לא יצאה אל הפועל, שכן לא היו מקומות פנויים במטוס.

התביעה הועמדה על סך 4,731 ₪ עבור המלון שהוזמן, ואשר לטענת התובע לא היו ניתנים להשבה עקב אי קיומה של זכות ביטול.

בנקודה זו יש לציין כי אין מחלוקת כי התובע שילם סכום זה במלואו ואף צרף חשבון בנק המוכיח זאת.

2. בדיון שהתקיים בפני העיד התובע במשך דקות ארוכות על השתלשלות האירועים. בין היתר העיד כי "אני הבנתי שברגע שלקחה ממני את הכרטס האשראי הכל סגור ויש לי מקומות על הטיסה." וכי "תנאי הביטול לגבי הזמנת החדר באינטרנט היו מאה אחוז". בתום דברים אלו, ולאחר שהשיב לשאלות בית המשפט, התברר כי בעקבות התכתבות שבין התובע לבין חברת בוקינג הושב לו- במלואו- כל הסכום ששילם בעבור הזמנת החדרים, עוד בחודש אוקטובר 2014, כחודשיים לפני מועד הדיון. עובדת השבת הסכום הנ"ל, והעובדה כי בסופו של דבר, לא נגרם לתובע שום נזק ממוני, לא הובאה לידיעת בית המשפט ולידיעת הנתבעת.

3. התובע העיד כי העלמת עובדה זו נעוצה בכך שהוא רוצה לקבל פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 4,000 ₪, סכום שאין לו ביטוי בכתב התביעה, והדיון נסוב למעשה רק על ענין עוגמת הנפש.

4. טענת התובע היא כי ברגע שהוא מסר לנתבעת את פרטי כרטיס האשראי שלו, הוא הניח כי התקיימה עסקה והמקום במטוס מובטח לו. להוכחת טענתו צרף התובע את פרוט חשבון הבנק שלו לפיו בתאריך 17.7.14 חוייב בתשלום ראשון מתוך סכום עלות הטיסה וביום 20.7.14 הוא זוכה בסכום זה.

5. עיון במסמכי ההזמנה מחברת בוקינג עולה כי המועד המקורי לביצוע ההזמנה היה בשעה 15.55 ואילו פרטי כרטיס האשראי נמסרו לנתבעת רק לאחר השעה 16.00 כאשר רק בשעה 17.18 נשלח לו – לטענתו – בדוא"ל טופס לאישור הפרטים. מהאמור לעיל עולה כי הזמנת המלון נעשתה עוד קודם לסיום עסקת הזמנת הטיסה אצל הנתבעת.

6.לא מן הנמנע כי לנתבע נגרמה עוגמת נפש מסויימת מכך שהוא היה צריך להתכתב עם המלון ולנסות לקבל את כספו בחזרה, אולם העובדה כי הוא קיבל את כספו בחזרה ולא בא בידיים נקיות לבית המשפט, דהיינו העלים עובדה מהותית זו לכל אורך התקופה מאז נעשתה ההשבה ולא טרח לדווח על כך לבית המשפט ולצד שכנגד, משמיטה מתחת לרגליו את זכותו לתבוע בגין "עוגמת נפש", שהיתה גם מזערית במהותה. עם הוודע לו דבר זיכויו בגין החדרים היה על התובע להביא מיוזמתו ידיעה משמעותית זו הן בפני בית המשפט והן בפני נתבעת.

5. העובדה שהתובע אחז בידו במידע רלוונטי ובחר שלא להציגו מיוזמתו בפני בית המשפט- החזר מלא של כל הסכום אותו הוא תובע מהנתבעת- ושעליו בסס כתב תביעתו, מלמדת לפחות על חוסר תום לב של התובע אם לא הרבה מעבר לכך. 

6. נדמה, כי אין צורך להכביר מילים אודות חובתו של בעל דין לנהוג בידיים נקיות בהתהלכותו ובגישתו לבית המשפט, והעובדה שהתובע העלים מידיעת בית המשפט עובדה כה מהותית, מקימה חשש שמא לא ביקש התובע בתביעתו אלא לנצל לרעה את זכות הגישה לערכאות.