האוזנר נ' גור

לפניי בקשת הנתבעת להעברת מקום הדיון.

1.בבקשה נטען כי הסמכות המקומית לדון בתובענה היא של בית המשפט בתל אביב – הקרוב למקום מגוריה של הנתבעת, בבת ים.

התובע מתנגד לבקשה בטוֹענו כי עסקינן בתובענה שעניינה מקרקעין ולפיכך הסמכות היא לבית משפט זה – מקומם של המקרקעין. עוד נטען, כי הפעולות הקשורות לעסקה מושא ההליך בוצעו בחיפה.

בתשובתה להתנגדות, טוענת הנתבעת כי מאחר והיא אישה מבוגרת, בת 68, קשה לה לבצע את הנסיעות ממקום מגוריה, כאמור, לבית המשפט בחיפה וכי לאחר שהתייצבה לפגישת הגישור שהתקיימה בחיפה, אשר הסתיימה ללא הסכם, מבקשת היא התחשבות במצבה.

2. בחנתי את טענות הצדדים ומצאתי כי דין הבקשה להידחות .

להלן נימוקיי.

3.וכך נקבע בתקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדר דין), תשל"ז - 1976 :

"(א) תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;