ת"ק 50951-06-14

רקע ותמצית טענות הצדדים

1.רכב הנתבע פגע ברכב התובעת, והמחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת הקשר בין הנזק המפורט בחוות דעת השמאי, לבין התאונה.

2.לטענת התובעת, רכב הנתבע פגע ברכבה בעת עצירתה לפני כניסה למעגל תנועה, בשל אי שמירת מרחק. בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה נמצאו נזקים בחלק האחורי של רכב התובעת, ובין השאר נדרשה החלפה של הפגוש האחורי ברכב. התובעת הפעילה את פוליסת הביטוח המקיף שלה, והגישה את התביעה להחזר הפסדיה, השתתפות עצמית ודמי כינון.

3.לטענת הנתבע הוא אכן פגע ברכב התובעת, אך זאת לא לפני הכניסה למעגל התנועה אלא לאחר מכן, כאשר עצר מאחורי התובעת, היא נכנסה לכיכר ושם נעצרה, ונוצר מגע בין הרכבים, אך זאת כאשר הוא במהירות מאד איטית, ובשל כך, פגע ברכב התובעת "באופן זניח, קל ומינורי". בשל האמור, טען הנתבע כי אין כל קשר בין הנזקים שתועדו על ידי השמאי, לבין התאונה בה היה מעורב.

4.במעמד הדיון העידו שני הנהגים, ולא הובאו עדים נוספים. כל אחד מהצדדים עמד על גרסתו. בין היתר, טען הנתבע כי לאחר הפגיעה, סירבה התובעת לצאת מרכבה ולראות היכן הפגיעה, ואילו התובעת טענה כי יצאה מהרכב ואף צילמה באותו רגע. הנתבע השיב לכך כי אם צילמה, היה הדבר לאחר שעזב את המקום. מפאת חשיבות הדברים, להלן, שאלותיו של הנתבע לתובעת בחקירתה ותשובותיה:

"ש. ...האם היית מוכנה אחרי שיצאת מהאוטו לבוא ולראות היכן הפגיעה? אמרתי לך בואי תראי שאין שום פגיעה.

ת. באתי וראיתי. צילמתי באותו רגע. התמונות לא נמצאות כאן אלא בחברת הביטוח. מה שצרפתי לכתב התביעה השמאי צילם.

ש. צילמת לידי?

ת. כן. גם אותך צילמתי."

וכך העיד הנתבע:

"הגב' כאן משקרת בבית המשפט ברגע שירדנו מהאוטו התנהגתי אליה יפה אמרתי לה אני מצטער על מה שקרה אבל בואי תראה שלא קרה כלום, הגב' לא הסתכלה אחורנית היא משקרת, לא הייתה מוכנה להסתכל ונוצר ויכוח שאם היא לא מסתכלת אני לא נותן לה... הויכוח נוצר בגלל שלא הייתה מוכנה להסתכל על זה שאין נזק."

5.בתיק זה ניתן פסק דין במעמד צד אחד, בשל אי התייצבותו של הנתבע לדיון הראשון שנקבע, ופסק הדין בוטל, לאחר שהנתבע הבהיר את הנסיבות המצערות שמנעו את התייצבותו.

דיון והכרעה

6. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

7.במקרה המונח בפני, בנוגע לקשר בין הנזק הנטען לבין התאונה נשוא התביעה - מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

8.לאחר הדיון הגישה התובעת, ברשות בית המשפט, את התמונות שצילמה במועד האירוע, שכן אלה לא נמצאו ברשותה ביום הדיון. התמונות שנסרקו לתיק אינן באיכות טובה, אך ניתן להבחין בהם בנתבע מצלם דבר מה, ואת החלק האחורי של רכב התובעת. תמונות אלה תומכות בעדות התובעת ומנוגדות לטענות הנתבע כאילו התובעת סרבה לצאת מהרכב ולבחון את מקום הפגיעה.

די בכך כדי להטות את הכף לטובת העדפת גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע.

9.בעדותו של הנתבע היה שינוי מגרסתו כפי שזו הובאה בכתב ההגנה, עניין שפוגם במהימנות גרסתו כולה: בכתב ההגנה נטען כי נסע מאחורי רכב התובעת ופגע בו מאחור. אין התייחסות למקום הפגיעה או למעגל התנועה. בעדותו טען הנתבע כי נעצר מאחורי רכב התובעת לפני היכנסו למעגל התנועה, התובעת המשיכה בנסיעה והוא אחריה, ורק לאחר שנכנסה לכיכר ונעצרה שוב, אירעה התאונה. גרסה מאוחרת זו הובאה כדי לתמוך בעמדת הנתבע לפיה הפגיעה אירעה כאשר נסע במהירות איטית ביותר, ועל כן היא מהותית להגנתו. העדות בעניין זה הינה בבחינת "עדות כבושה": זוהי עדות אשר עד או בעל דין "כבש" אותה בליבו אף שהיא בעלת קשר ורלוונטיות לדיון – והיה מקום להעלותה בשלב מוקדם - ולא גילה אותה אלא בשלב מאוחר. "כבישת" העדות ללא הסבר משכנע, מעוררת חשש באשר לאמיתותה, ולפיכך במקרים שבהם לא ניתן הסבר ראוי לכבישת העדות, ערכה ומשקלה מועט.