שטרן נ' תעבורה תפזורת (1995) בע"מ

על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז -1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

עסקינן בתביעה שעניינה נזק אשר נגרם לכלי רכב שהיה מעורב בתאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 03.05.18.

לטענת התובע עת נסע לאיטו בעומס תנועה משאית הנתבעים אשר הייתה מאחוריו במסלול משמאלו פגעה בחלק השמאלי אחורי של רכבו והסבה לו נזק כמפורט בדוח שמאי מטעמו.

נהג הנתבעים בעדותו בבית המשפט, מסר כי לא חש בפגיעה האמורה ועצר את המשאית רק לאחר שהבחין שהתובע מסמן לו לעצור. לדבריו, לאחר העצירה אמר לו התובע כי פגע ברכבו והציג בפניו את הנזק.

באשר לנזק, דברי נהג הנתבעים יובאו כלשונם: "הנזק שלו היה רק שריטות ולמטה למטה זז קצת הפלסטיק של הפגוש אחורי. לא היה עקום כלל. לא הבנתי איך אני יכול לעשות מכה בלי נזק. הכל שלם. הרכב שלי ממש גדול שני טון, הרכב שלו נשאר שלם, אני טוען שאם הייתי פוגע בו אז היה נזק גדול יותר".

דיון והכרעה

על אף שנהג הנתבעים לא חש בפגיעה בזמן אמת, אין חולק כי על המשאית נצפו סימני צבע כחול (צבע רכב התובע), משמע התרחש מגע, גם אם קל, בין רכב התובע למשאית הנתבעים.

התובע ואשתו מסרו עדות סדורה ועקבית בבית המשפט באשר לאופן התרחשות התאונה ולפגיעת המשאית ברכבם מאחור בחלק השמאלי אחורי, עת נסעו במסלולם כדין. עדותם מתיישבת היטב עם מוקדי הנזק ואופי הנזק שנגרם ומצאתי ליתן אמון בעדותם.

הנתבע לא חש בפגיעה ולא מסר כל גרסה באשר לאופן התרחשותה. נציג חברת הביטוח (נתבעת 2) ביקש להסיק כך: "אנו סבורים שהתובע לא שמר על נתיב נסיעתו וחדר לתוך נתיב הנסיעה בו נסעה משאית הנתבעת וארעה פגיעה מינורית בין כלי הרכב", אין בידי לקבל טענה זו. ודוק, טענה זו אין לה במה שתסמוך, הנתבע 1 עצמו לא חש בפגיעה עצמה ומשכך לא יכל להעיד כי הפגיעה התרחשה בעת חדירת רכב התובע לנתיבו.

זאת ועוד, על פי עדות התובע ואשתו שלא נסתרה, כי רק לאחר הפגיעה, על מנת להסב את תשומת ליבו של נהג הנתבעים ולגרום לו לעצור, נאלצו לעבור לנתיב השמאלי ולפנות שמאלה בעקבות המשאית הפוגעת, תוך שהם מנופפים בידיים ומסמנים לו לעצור, לדבריהם, זו הסיבה בגינה פנו שמאלה על אף שמלכתחילה פניהם היו מועדות לנסיעה ישר.

כמו כן, אופי הפגיעה כעולה מהתמונות לא מלמד על חדירה לנתיב נסיעת משאית הנתבע ומתיישב דווקא עם עדות התובע ואשתו לאופן התרחשות התאונה.