ת"ק 50889-03-16 דונסקוי נ' צסלר

עסקינן בסכסוך שכנים בבית משותף. לצדדים טענות הדדיות על קללות והפרעות הדדיות זה לזה לחיים בבית משותף. על פי התרשמותי דומה שאף אחד מן הצדדים לא טמן את ידו בצלחת ושני הצדדים לא התנהגו זה לזה כפי ששכנים טובים אמורים להתייחס זה לזה. אציין שטענות הצדדים זה כלפי זה מוכחשות ברובן על ידי הצד שכנגד, כשלא הובאו בפני עדויות ניטרליות להוכיחן. בחלקן טענות הצדדים אף נשמעות קטנוניות או בגדר "זוטי דברים". למעשה על פי התרשמותי, בית המשפט מתבקש כאן לשמש מעין "גננת" שאמורה לעשות סדר בין השכנים המתקוטטים.

מקרה דומה נדון לאחרונה, אם כי בהקשר לבקשה למתן צו הטרדה מאיימת, בתיק הט (שלום אשקלון) 42894-06-16‏ ‏ צביה זגורי נ' רחמים קוציק (פורסם בנבו) ומצאתי לנכון לצטט קטע מאותו פסק דין, המתאים במלואו לענייינו, תוך השמטות קטנות, ומקובל עלי מילה במילה:

"סעיף 44 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע:

"מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק."

בפסיקה נקבע כי על התובע להוכיח הפרעה של ממש ולא די בהוכחת אי נוחות. לא כל הפרעה לשימוש במקרקעין תהווה מטרד כמשמעותו בסעיף 44 לעיל. בעניין זה נאמר בע"א 44/76 אתא חברה לטקסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד ל(3) 785:

"שני מאפיינים של מהות ההפרעה, בה אנו דנים, עולים מנוסחה של הוראת החוק, ראשית, זו חייבת להיות מוחשית ולא קלת-ערך, מהותית ולא חולפת... שנית, מידתה של ההפרעה, כממשית או כקלת-ערך, נמדדת על-פי אמת-המידה של הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם, אין בפנינו איפוא אמת-מידה אבסולוטית הישימה בכל אתר ובכל עת, אלא עלינו להציג זה לצד זה את מידת ההפרעה (הממשית) ואת זכות השימוש וההנאה הסבירים של התובע והנפגע ולקבוע מה סביר בנסיבות המקום והזמן, בחינתה של הסבירות נעשית על-פי אמת-מידה אובייקטיבית, היינו על-ידי ההערכה של מהותה ועצמתה של ההפרעה לפי דעתו של מסתכל אובייקטיבי..." (פסקה 9)

6. פנייה לבית המשפט בעניינים של סכסוך שכנים סביב טיב השימוש בבית, לא אחת גובלת בשימוש לרעה בהליכי בית משפט וטרדנות של ממש מצד הפונה שמבקש בגין עניינים קלי ערך לקבל סעד. כאמור לעיל, כמעט ולא ניתן לאכוף צווים בין שכנים שיאסרו הזזת רהיטים, צעקות או שמירת מרחק מהשכן. אין מקום להטיל עומס מיותר על משטרת ישראל לעסוק באכיפת צווים מעין אלו ולא ניתן להציב שוטר בדירות המגורים של השכנים.

עולה כי המבקשת פנתה לא אחת למשטרת ישראל וככל הנראה גרמה לבזבוז משאבים לטיפול בתלונותיה להן אין עיגון לבד מעדותה. עצם ריבוי התלונות לא מעיד על נכונות האמור בהן ובנסיבות העניין מסתבר יותר כי המבקשת מאדירה את הסכסוך.

בדומה לדרך התנהלות שזכתה להערת בית המשפט העליון בהחלטה מיום 10.7.12 בבג"ץ 2022/10 תנועת נאמני הר הבית בארץ ישראל נ' עיריית ירושלים [פורסם בנבו]:

"הצדדים או חלקם סבורים כנראה כי התיק מתנהל בבית המשפט העליון בשבתו כגננת" ,