ת"ק 50860-05-17 רחום נ' עוז חזן

1.התובע הגיש תביעה לפיצוי בסך 12,000 ₪ בגין 12 דברי פרסומת ששלחה לו הנתבעת לתיבת הדואר האלקטרוני במהלך השנים 2016-2017.

2.התובע טוען כי דברי הפרסומת נשלחו לו מבלי שהסכים לכך. לדבריו, לאחר משלוח דבר הפרסומת השני הסיר עצמו מרשימת התפוצה באמצעות כפתור ההסרה, ולמרות זאת שלחה לו הנתבעת 10 דברי פרסומת נוספים. התובע טוען כי בעבר רכש אחיו עבורו שירות מן האתר אותו מפעילה הנתבעת, ומכיוון שהוא לא ביצע את רכישת השירות, לא ניתן לומר כי הסכים לקבלת הדיוור. התובע טוען כי הנתבעת מפרה את הוראת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב-1982 (להלן:'חוק התקשורת' או 'החוק') כשיטה, שכן באתר שהיא מפעילה אדם אחד יכול להסכים בשם אחר לקבלת דיוור. התובע ציין כי אין בידיו ראיה כי אחיו לא הסכים לקבלת הדיוור, אולם הסיכוי שהסכים נמוך.

3.הנתבעת דוחה את טענות התובע. לדבריה במהלך רכישת שירות מן הנתבעת, נתן התובע את פרטיו ואישר שליחת הודעות לכתובת הדואר האלקטרוני שלו. לטענתה, התובע לא הסיר עצמו מרשימת התפוצה, והראיה שהציג לצורך הוכחת טענת ההסרה ניתנת לזיוף בקלות. הנתבעת טוענת כי היא מכירה את חוק התקשורת ומקפידה לקיימו, לשם כך היא עובדת עם מערכת משוכללת ולא יתכן כי אדם שהסיר עצמו ישורבב בטעות לרשימת התפוצה, שכן כתובתו נחסמת אוטומטית למשלוח הודעות. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע הוא תובע סדרתי המתפרנס מתביעות לפי סעיף 30א לחוק, וכי השלכת קבלת התביעה על העסק אותו הקימה בעשר אצבעות תהיה הרסנית.

4.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים ובנתונים שהוצגו בפני באמצעות המחשב הנייד, אני סבורה כי יש לקבל את התביעה בחלקה.

5.אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת היא ששלחה את דברי הפרסומת לתובע. המחלוקת נעוצה בשאלה האם הסכים התובע למשלוח הודעות והאם הסיר עצמו מרשימת התפוצה כנטען.

6.איני סבורה כי יש לפצות את התובע בגין שני דברי הפרסומת הראשונים שנשלחו. התובע אישר כי רכש באמצעות אדם אחר (אחיו), שירות מן הנתבעת באתר שהיא מפעילה. במסגרת זו מסר אותו אדם, בידיעת ובהסכמת התובע את פרטי התובע לנתבעת. התובע ציין בהגינותו כי אינו יודע האם אחיו הסכים בשמו לקבלת דיוור לדואר האלקטרוני, אולם לשיטתו היה על הנתבעת להבין מפרטי ההזמנה כי אדם אחר רשם אותו והסכים בשמו, ולהימנע מלשלוח לו דברי פרסומת. מכל מקום, לטענתו בעובדה כי קיימת אפשרות לאדם אחד לרכוש שירות עבור אדם אחר ולהסכים בשמו, קיים טעם לפגם בהקשר של חוק התקשורת.

7.טענות אלה של התובע אינן יכולות להתקבל. התובע לא טען כי אחיו ביצע העסקה על דעת עצמו וניתן ללמוד כי הדברים נעשו על דעתו. משלא הובא האח לעדות ומשטען התובע כי יתכן שאחיו הסכים לדיוור גם בשמו, לא ניתן להגיד כי דברי הפרסומת נשלחו אליו ללא הסכמה. חובתה של הנתבעת הינה לא לשלוח דברי פרסומת ללא הסכמה, אולם דרישת התובע וטענתו כי היה עליה להתחקות אחר זהות מזמין השירות אינה עולה בקנה אחד עם הדרישות המפורטות בחוק. בהקשר זה ייאמר כי בביצוע כל עסקה מרחוק באמצעות האינטרנט, יכול אדם להרשם בשם אדם אחר ולמסור את פרטיו. לצורך כך קיימת האפשרות של הסרה מרשימת התפוצה. משהציגה הנתבעת אינדיקציה לפיה במאגר הנתונים ישנה הסכמה של התובע לקבלת דיוור בדואר האלקטרוני וזו לא נסתרה, אין מקום למתן פיצוי בגין שני דברי הפרסומת הראשונים שנשלחו.

8.שונים הדברים באשר לעשר ההודעות הנוספות שקיבל התובע לתיבת הדואר האלקטרוני שלו. כאמור, לאחר שנשלחו לו שני דברי הפרסומת הראשונים פנה התובע בבקשה להסרתו מרשימת התפוצה. התובע צירף צילום מסך להוכחת טענה זו.

9.לטענת הנתבעת, אין כל קושי לייצר צילום מסך פיקטיבי לפיו ביקש התובע הסרתו מהקבוצה בעוד שבפועל לא עשה כן. הנתבעת טוענת כי לא יתכן שהתובע ביקש להסירו מרשימת התפוצה ולא הוסר, שכן המערכת הינה אוטומטית וחסינה משגיאות. הנתבעת טוענת, כי המסקנה המתבקשת היא שצילום המסך שהוצג, שקרי.