ת"ק 50816-01-14 צ'רנין נ' שומינוב ואח'

תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 24.4.2013 בשעה 19:15 בקירוב, בה היו מעורבים התובע, שנהג באופנוע, והנתבע 1 שנהג בג'יפ.

על עצם קיומה של התאונה אין מחלוקת. גם על העובדה כי הגורם לתאונה היה כניסתו של אחד משני הצדדים – התובע או הנתבע 1 – לצומת מרומזר באור אדום אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים. השאלה הנשאלת היא, מי מן הצדדים נכנס לצומת שלא בזמן הנכון.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ושבתי ועיינתי בחומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה.

על פי סעיף 62 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984: "בית משפט לתביעות קטנות יהיה רשאי לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר". על פי סעיף 62 (ב) לחוק הנ"ל, בית המשפט לתביעות קטנות אף אינו קשור בסדרי הדין, והוא רשאי יהיה לפעול "בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה".

פרט לעדותו של התובע עצמו, צורפו לכתב התביעה שתי עדויות נוספות: עדותה של גב' שפרה קוקו, שנגבתה במסגרת חקירת התאונה במשטרת ישראל, ותצהיר מטעם גב' שלי מסלאוי, אשר נסיבות עריכתו אינן ברורות. שתי הראיות הללו אינן קבילות על פי דיני הראיות הרגילים, מאחר ששתי העדות שמסרו אותם – לא זומנו, וממילא לא התייצבו להיחקר על תצהיריהן. אני סבור, שלתצהירה של גב' מסלאווי לא ניתן לייחס ערך ראייתי כלשהו. מדובר בתצהיר שניתן, כך נראה על פני הדברים, לבקשת התובע, אינני רואה מניעה לזמן את הגב' מסלאווי לעדות, ואינני סבור שתצהיר, שהוא בבחינת מסמך שנערך על ידי העדה עצמה, ללא כל בקרה, פיקוח או אתגר חיצוני, יכול לעמוד – גם באמות המידה המקלות של בית המשפט לתביעות קטנות – ללא מתן אפשרות לחקירה נגדית של עורכו.

המצב ביחס לעדותה של גב' קוקו שונה. מדובר בהודעה שנגבתה על ידי גורם רשמי ונרשמה על-ידו. בנסיבות אלה, אני סבור שניתן לייחס לה משקל ראייתי בהתחשב בהקלות הנהוגות בבית המשפט לתביעות קטנות.

משאלת הקבילות, נעבור לתוכן. נציג הנתבעת 2, היא חברת הביטוח שביטחה את הנתבע 1, טען כי גב' קוקו טענה כי היא "חושבת" שהנתבע 1 חצה את הצומת באור אדום.

אלא שעדותה של גב' קוקו, היא מפורטת מאוד, ויש בה כדי לתמוך בגרסת התובע. ראשית, מציינת גב' קוקו, כי הנתבע 1, אותו זיהתה לפי הרכב שבו נהג, נהג בפראות עוד לפני התאונה, וחצה את הצומת שלפני הצומת בו אירעה התאונה באור אדום, וכלשונה:

"בצומת לאחר המקרה יצאתי מהרכב לראות מי הנהג ואז דיברתי עימו וטענתי בפניו שהוא נוסע בצורה מסוכנת עוד צומת לפני כן ושנסע באדום בצומת הקודמת" (נספח ג' לכתב התביעה, מספרי השורות קטועים)

ולאחר מכן הוסיפה כי:

"הוא [הנתבע 1 – ע"י] טען שהוא מצטער שאימו בבית חולים והיא לא חשה בטוב, ואז הגיעו אביו ואדם נוסף לצומת והבחור ביקש ממני ושלי [גב' מסלאוי – ע"י] שלא נגיד לאביו מה קרה ושהוא ישלם את כל ההוצאות." (שם).