קהתי ואח' נ' מחוז ירושלים

 בפני תביעה נזיקין שעילתה כליאת שווא, כאב, סבל וטרדה שנגרמו, על פי הנטען, לתובעים, בעטיו של מעצר וכליאת שווא, שבוצע על ידי משטרת ירושלים ביום 30.10.14.

א. רקע כללי

1. בתאריך 29.10.14 נעשה ניסיון להתנקש בחייו של פעיל הר הבית מר יהודה גליק. נוכח ניסיון התנקשות זה, החליטה משטרת ישראל, למחרת ביום 30.10.14, לסגור את הר הבית למבקרים, יהודים ומוסלמים כאחד.

2. בבוקר יום ה-30.10.14 הגיעה לרחבת הכותל קבוצה גדולה של מוחים וביניהם התובעים. קבוצה זו ביקשה למחות נגד ההחלטה לסגור את הר הבית וכן לעלות להר הבית. המשטרה הבהירה לחברי הקבוצה שהר הבית סגור למבקרים ואפשרה לחברי הקבוצה לקיים את המחאה באזור רחבת הכותל.

3. לקראת הצהריים, חלק מהתובעים פרצו את השער המוביל לעמדת הבידוק בכניסה לשער המוגרבים במטרה להיכנס להר הבית ללא אישור. מי מהם פתח את השער של גשר המוגרבים ואפשר בכך לחברי הקבוצה להיכנס ולעלות במעלה המוגרבים לכיוון הר הבית. תובע מס' 2 (להלן: "מר פדרמן" או "תובע מס' 2") התנגד לבקשת השוטרים לצאת מהמקום ולפיכך הוצא משטח הגשר לכיוון אזור רחבת הכותל ונעצר. כוחות השיטור במקום חסמו את העלייה לכיוון הר הבית והחלו לדחוף את חברי הקבוצה מחוץ לשער. תובע מס' 3 נכנס לשטח גשר המוגרבים בעקבות תובע מס' 2 והתנגד לבקשות השוטרים לצאת מהמקום, תובע מס' 3 התנגד לעיכוב ולפיכך נעצר. תובע מס' 4 טיפס על גדר ההפרדה, שבעמדת הבידוק הנמצאת בכניסה לשער המוגרבים ובעקבות כך נעצר. תובע מס' 1 נעצר על רקע כוונה לעלות להר הבית.

4. התובעים נעצרו על ידי המשטרה, בגין התנהגות העלולה להפר את שלום הציבור ובנוסף לכך, תובעים מס' 2 ו- מס' 3 נעצרו גם בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. התובעים הובאו לתחנת משטרת מעלה אליהו ולאחר מכן לתחנת דוד ולבסוף הועברו לבית המעצר במגרש הרוסים. התובעים נחקרו במשטרה והוחלט על השארתם במעצר עד להבאתם בפני שופט שידון בתנאי שחרורם.

5. התובעים הובאו לערכאות שונות אשר דנו במעצרם. מבין ההחלטות שניתנו, התובעים סבורים כי יש לייחס חשיבות רבה להחלטת כב' השופט א' נחלון. ביום 31.10.14, התקיים דיון בבית משפט השלום בפני כב' השופט נחלון בעניין תנאי השחרור של התובעים (מ"י 53320-10-14) ובית המשפט קבע לעניין המעצר "בנוגע למשיבים האחרים, קיים חשד סביר ברמות שונות לעבירות שיוחסו להם. אשר לעילת המעצר, אני סבור כי קיימת עילת מעצר כנטען, גם אם ברמה שאינה גבוהה, כעולה מעמדת המבקשת עצמה לפיה היא הייתה מוכנה להסתפק בשחרור בתנאים מקילים יותר" (עמ' 7 ש' 23-27).

6. כב' השופט נחלון החליט לשחרר את התובע מס' 1 ללא תנאים ואת תובעים מס' 2-4 "בתנאי שיתייצבו לכל חקירה או הליך משפטי שאליו יידרשו להתייצב, וכן בתנאי שיקיימו כל הוראה של שוטר הניתנת בעניין כניסה להר הבית או איסור עליה כפי שהתחייבו" (עמ' 8 ש' 6-8). נוסף על כך, קבע בית המשפט, כי כל תובע יפקיד 500 ש"ח ויחתום על ערבות עצמית וערבות צד שלישי על סך של 2,500 ₪.

7. עוד קבע בית המשפט, כי "נוכח התוצאה, לא ראיתי צורך להכריע בשאלת התנהלותהמבקשת והמשיבים לעניין השחרור בתנאים על ידי הקצין הממונה" (עמ' 8 ש' 11-12).

8. תובעים מס' 2-4 הגישו ערר על החלטת בית משפט השלום, לבית המשפט המחוזי (עמ"י 13409-11-14). כב' השופט כרמי מוסק דחה את הערר, תוך התייחסות לעילת המעצר וקבע "חומר החקירה אכן מעלה חשד סביר שהעוררים ביצעו את העבירות המיוחסות להם, היינו התנהגות העלולה לפגוע בשלום הציבור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו" (עמ' 2 ש' 16-17).