ת"ק 5073-01-16 קדישי נ' א.ש. בריאות וספורט בע"מ

בתאריך22.12.15 הגיעו התובעת ובתה (להלן: "הבת") אל מתקן הספא של הנתבעת במתחם "כפר הים" בחדרה, לאחר שהבת הזמינה אצלה חבילת טיפול זוגית לה ולאמה (עיסוי ושימוש חופשי במתקני הספא), לכבוד יום הולדתה של האחרונה.

בעתירתה לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 2,000 ₪, טוענת התובעת כי במהלך העיסוי החלו להישמע במקום "קולות רמים של קידוחים מעצבנים שלא נותנים לאדם הנמצא לנוח, כמו שמתבקש כאשר אדם מגיע לספא". בתום העיסוי – כך לגרסת התובעת, הסתבר לה ולבתה כי מקור הרעשים בעבודות בניה שנערכו באותה עת במלון הסמוך ונציגת הנתבעת הציעה להן, כפיצוי על הפגיעה בשלוותן, שובר הנחה של 50% לפעם הבאה בה תגענה לטיפול במקום, אלא שהצעה זו נראתה להן בלתי מספקת. התובעת טוענת כי היתה זו הפעם הראשונה בה בתה הזמינה אותה לצאת איתה ביחד ל"יום פינוק" וכי גודל אכזבתן והימנעותן מלהשתמש במתקני הספא האחרים בשל הרעשים שהיו במקום, מצדיקים פסיקת פיצוי משמעותי יותר. לשיטת התובעת ובתה, היתה הנתבעת חייבת להביא לידיעתן את דבר קיומן של עבודות הבניה הרועשות ולא לשלול מהן את הזכות לבחור באם לממש את יום הבילוי המשותף שלהן בתנאים כאלה, אם לאו.

הנתבעת טוענת להגנתה כי עבודות הבניה במלון הסמוך ("3 קומות מעל") לא הפריעו בדרך כלל לפעילות הספא וכי היא לא יכולה היתה להיות אחראית לרעשים שאינם קשורים אליו ו/או לא מהווים תוצאה של פעילויותיה היא. בכתב הגנתה הוסיפה הנתבעת וטענה, באמצעות בעליה מר שייקה אלפנט, כי לו היתה התובעת פונה אליה ולא אל בית המשפט כי אז היתה היא "בהחלט מסתדרת איתה ואפילו מפצה פיצוי מלא שהרי שמה ושביעות רצון לקוחותיה חשוב לה יותר מכל" ובשולי כתב ההגנה אף הציעה פיצוי שכזה.

בדיון שהתקיים בפני חזרה התובעת על טענותיה ואמרה: "...זה היה בסביבות 11 בבוקר. היה שיא של הפעילות של הבניה. דיברנו תוך כדי עם המסאז'יסטית ואמרנו שזה לא הגיוני והיא אמרה שהם מודעים לבעיה. כשיצאנו החוצה פקידת הקבלה אמרה שהם מתנצלים והם יתנו לנו החזר של חמישים אחוז, ולמה לא לעשות את זה מראש? סיימנו את המסאז', שמנו את החלוק ולא נכנסנו לבריכות והג'קוזי, פשוט נעלמנו. יצאנו משם ממש בקטע לא טוב... למה היינו צריכים להגיע, לעבור את המסכת שעברנו, ורק אחרי שעברנו אמרו שמגיע לנו חמישים אחוז. זה פשוט הרגיז... שתינו לקחנו יום חופש".

נציג הנתבעת, מר אלפנט, טען כי במועד הנדון בקרו בספא עוד לקוחות רבים (ר' הדו"ח - נ/1) וכי "עם אף אחד מהם הוא לא הגיע לבית המשפט", על אף שחלק מהם התלוננו גם כן בעקבות הרעש. בתשובותיו לשאלותי אמר מר אלפנט: "...זה לא בשליטתי ואין רעש כל הזמן... היו ימים שבהם באמת היה רעש, במקרים כאלה אנחנו מפצים את הלקוחות... לא היה לי אז סידור עם הקבלן שבנה את המלון שיכול היה לאפשר לי לדעת מתי יהיה רעש ומתי לא. הבניה הסתיימה... הגברות נשארו את כל זמן הטיפול של המסאז', הן לא יצאו באמצע. מכיוון שאני עסק שמכבד את עצמו, ואני בשירות לקוחות שלושים שנה, אם הן היו מדברות איתי הייתי נותן פיצוי מלא, לא בגלל הכסף אלא בגלל שאני רוצה לקוחות מרוצים... אין לי שום בעיה להזמין אותה אלי ליום של כיף זוגי במקום הפעם הזאת והייתי עושה זאת גם קודם בלי להגיע לפה...". למשמע סירובה של התובעת להצעה זו, אמר מר אלפנט: "...אם התובעת רוצה את ה – 400 שקלים בחזרה, אז אחזיר לה. דברים כאלה קורים. רוצה לבוא ליום כיף, באהבה, ואם רוצה את הכסף בחזרה, אני אחזיר לה. גם הייתי עושה את זה קודם בלי לבזבז את הזמן של אף אחד".

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה. זאת לאחר שהסתבר לי כי טענות התובעת ובתה בדבר הרעשים המטרידים שליוו את יום הבילוי המשותף שלהן נכונות ומכיוו שלטעמי היה על הנתבעת להביא לידיעת לקוחותיה את האפשרות לקימם של רעשים מטרידים במקום שאמור להיות שלו ורגוע.

סוף דבר, הנני מחייבת את הנתבעת להשיב לבתה של התובעת, באמצעותה, את הסך של 400 ₪ ולפצות את השתיים בסכום זהה נוסף של 400 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להן כאמור.

סכומים אלה (בסה"כ 800 ₪) בתוספת הוצאות בסך 300 ₪, ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.