כהן נ' פרישמן ואח'

מונחת בפניי "בקשה להעברת מקום הדיון", וזאת בשל טענת הנתבע 1 כי מקום מגוריו ועסקו הוא בתל אביב, וכי לא מתקיימת אף אחת מהחלופות הקבועות בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 (להלן: "התקנות") כמסד אפשרי לצורך הקניית סמכות מקומית לבית משפט זה.

בתגובת התובע לבקשה נטען כי מקום מסירת חוות הדעת מושא ההליך דנא היה במשרדו של בא כוחו דאז, הממוקם בעיר באר שבע, ועל כן, מתקיימת החלופה הקבועה בתקנה 2(א)(4) לתקנות בעניין מקום מסירת הנכס.

בתשובת הנתבעים לתגובת התובע, נטען כי חוות הדעת איננה מהווה "נכס", כהגדרתו בתקנה 2(א)(4) לתקנות, ומכל מקום, כי אילו הייתה הפלוגתא בין הצדדים סבה אחר עצם קיומה של חוות הדעת עצמה, אפשר כי ניתן היה לקרוא רציונל לתוך טענת התובע. ואולם, מאחר שהצדדים חלוקים ביחס לתוכן המסמך, כי אז "אין שום משמעות לנייר עצמו, אלא למילים הרשומות עליו, אשר יכלו להימסר באמצעות פקס, מייל, או בדואר" (ס' 5 לתשובה).

נוכח האמור, ובהתחשב בכך ש"התובע נבדק בתל אביב, שילם לנתבע כסף בתל אביב, הנתבע מתגורר בתל אביב", שבו הנתבעים ועתרו להורות על העברת הדיון לבית המשפט המוסמך באזור השיפוט של העיר תל אביב.

דיון

אחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים גם יחד, סבורני כי אומנם בימ"ש זה נעדר סמכות מקומית להיזקק לתביעה.

הוראות התקנות קובעת חלופות שונות, אשר די בהתקיים אחת מהן על מנת להקנות לבית המשפט סמכות מקומית להיזקק לתביעה. יושם אל לב בהקשר זה כי הגם שכללי הסמכות המקומית נועדו "לשרת את נוחות הנתבע, שלא ייאלץ להתדיין הרחק ממקום מושבו" (י' זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 78), הלכה למעשה, ככל שהתובע מגיש את התביעה באחד מבתי המשפט שמקום מושבם חולש על אחת החלופות האחרות הנקובות בתקנות, לא יהא באי הנוחות שתיגרם לנתבע, כדי להוציא התביעה מסמכותו של ביהמ"ש שקנה סמכות לדון בה.

עם זאת. במקרה דנא, יש ממש בטענת הנתבעים, לפיה בחינת החלופות הנקובות בתקנות, מלמדות כי על פניו כתב התביעה איננו משקף הֶצדק להגשת התביעה בבית המשפט בבאר שבע.

עניינה של התביעה סבה אחר דרך התנהלות הנתבעים, אשר אין חולק כי מקום מושבם הינו בעיר תל אביב. הנתבעים טענו - והתובע לא כיחד - כי התובע נבדק בתל אביב, ושם גם שילם לנתבע 1 את שכר טרחתו.

העובדה כי חוות הדעת נשלחה בשלב מאוחר יותר למשרד בא כוחו דאז בבאר שבע, ככל שהדברים הולמים מציאות, אינה יכולה להוות בגדר "מקום המסירה של הנכס", שכן, לא בכך עוסקת התביעה, כי אם בתוכנה של חוות הדעת אשר נערכה בעיר תל אביב ובשיג ושיח שנוהל בין הצדדים אותה עת, אשר בגינה נטען כי הנתבעים חדלו.