ת"ק 50590-02-14 יונייב נ' חופש נופש וספורט בע"מ

1.לפני תביעה להשבת חלק מדמי מנוי "ללא התחייבות" ששילם התובע לנתבעת, המפעילה את ה"ספורטן" בשכונת בית אליעזר. לטענת התובע, רכש מנוי שנתי למתקן הספורט, שאותו חידש בבוא הזמן לשנה נוספת. מועד סיום המנוי היה 28.4.13. לטענתו, בתחילת חודש ספטמבר 2012 הודיע לנתבעת בכתב כי ברצונו לבטל את המנוי. על פי כתב התביעה, התובע חזר ופנה לנציגי הנתבעת, אך ללא הועיל. התובע צירף את ההודעה ששלח לתובעת, אך הודעה זו אינה נושאת תאריך כלשהו.

2.לטענת הנתבעת, התובע הודיע על ביטול המנוי רק בחודש פברואר 2013. הנתבעת הציגה רישומים מן המערכת המשמשת אותה לניהול ענייני המנויים במתקן הספורט ("מערכת רותם"), ממנה עולה, כביכול, כי התובע הגיש בקשה להקפאת המנוי רק ביום 11.2.13 (נ/1). לטענת הנתבעת, בעקבות הודעה זו לא הופקד שיק ע"ס 472 ₪, שהיה התשלום העשירי מתוך עשרה תשלומים ששילם התובע עבור המנוי.

3.גרסת התובע אינה סדורה. גרסת הנתבעת חושפת טפח ומסתירה טפחיים. בסופו של יום אני מוצא את גרסת התובע עדיפה, כמפורט להלן.

4.התובע הציג הודעה בכתב ששלח לנתבעת. הודעה זו אינה נושאת תאריך וכותרתה "בקשה להקפאת המנוי". בהודעה כתב התובע "אני ... מבקש לבטל או להקפיא מנוי של 3+2 מסיבות חוסר זמן... ברצוני לציין שלמנוי שלי יש אופציה לביטול תמורת 400 ₪. אשמח אם אקבל הקפאה ולא ביטול, כי אני מנוי מספר שנים" (הדגשה לא במקור).

הנה כי כן, הודעה זו אינה הודעת ביטול כי אם בקשה להקפאת המנוי. מרישומי הכניסה למתקן הספורט שבידי הנתבעת (נ/4) עולה כי השימוש במנוי אכן פסק לקראת סוף ספטמבר 2012. התובע לא פירט בכתב התביעה מתי שינה דעתו, אם בכלל, ובחר לבטל את המנוי במקום לקבל החזר כספי, ולא הציג כל הודעה או מסמך שיש בו בקשה לביטול המנוי והשבת סכום הכסף המגיע לו. הודעת ההקפאה, כשלעצמה, אינה מהווה הודעת ביטול.

יחד עם זאת, התובע טען, וטענתו מהימנה עלי, כי פנה לנתבעת פעמים רבות לאחר מכן ולא נענה. התובע העיד כי בחודש אוקטובר או נובמבר הגיע לספורטן, הודיע שוב על רצונו לבטל את המנוי והחזיר את התקני הרשאת הכניסה למתקן "הצ'יפים" לפקידת הקבלה (עמ' 1 ש' 12-14). פקידת הקבלה אכן קיבלה בחזרה את אותם צ'יפים. החזרתם, גם אם אינה הודעה בכתב, היוותה ביטוי ברור וחד משמעי מצדו של התובע כי ברצונו לסיים את החוזה. על הנתבעת היה לראות את הודעתו של התובע בעל פה, בליווי החזרת ההתקנים כהודעת ביטול, וממועד זה היה עליה למנות את שלושים הימים בטרם הביטול ייכנס לתוקף, כהוראת ההסכם בין הצדדים ולהשיב לתובע את החלק היחסי של דמי המנוי ששילם.

בהעדר פירוט ובהעדר תיעוד לגרסתו, אניח לחובתו כי החזיר את ההתקנים באמצע חודש נובמבר, כך שהוא זכאי להחזר דמי המנוי בשיעור היחסי של התקופה שמאמצע החודש שלאחר מכן (חודש דצמבר) ועד סוף חודש אפריל, כלומר כארבעה וחצי מתוך 12חודשים שהם 37.5% מדמי המנוי.

5.כאמור לעיל, גרסת התובע לא היתה סדורה. גרסת הנתבעת בעייתית אף יותר ודווקא בה יש כדי לסייע לגרסת התובע: הנתבעת הציגה רק חלק מן המידע שיש ברשותה ובאופן מגמתי. יתר על כן, הנתבעת לא הביאה ראייה משל עצמה אודות ההתחשבנות עם התובע והחזרת החלק היחסי מדמי המנוי ששילם אפילו בהנחה שמסר את הודעת הביטול רק בחודש פברואר. אפרט:

(א) המסמך נ/1 שהציגה הנתבעת הינו מסמך פנימי של הנתבעת. לו היתה הנתבעת מציגה את כל הרישומים הרלוונטיים היה ניתן לראות בה רשומה אובייקטיבית, אולם לא השתכנעתי שכך הדבר. עמוד הנייר שהוצג על ידי הנתבעת מכיל את פרטי הרישומים במערכת של מנוי התובע החל מיום 11.2.13. לשאלת בית המשפט השיב מר אסף בן חיים, מבעלי הנתבעת, כי אין במערכת רישומים קודמים אודות המנוי, כלומר הרישום ביום 11.2.13 היו הרישום הראשון במערכת הנוגע לאותו מנוי. תשובה זו אינה מתקבלת על הדעת, היות שהמנוי נרכש כבר בשנת 2011 וחודש אותו בשנת 2012. שני אירועים אלה, לכל הפחות, היו חייבים למצוא ביטויים במערכת הרישומים. יתר על כן, בדף שאותו בחרה התובעת להציג מופיעות חמש פעולות שנרשמו בקשר למנוי בתקופה שבין פברואר לאפריל 2012. הייתכן כי במשך השנתיים שקדמו לאותו מועד לא נרשמה ולו פעולה אחת במנוי, ולו רכישת המנוי או חידושו ואילו בחודשיים האחרונים נרשמו חמש פעולות במערכת? הימנעות הנתבעת מלהציג את רישומי המערכת במלואם, ובעיקר את רישומי המערכת מן החודשים ספטמבר 2012 עד פברואר 2013 פועלת לחובתה. הצגת דף יחיד ממערכת הנתונים המתייחס למועדים התומכים בגרסת הנתבעת הינה מגמתית וחותרת תחת מהימנותה.