ת"ק 50367-05-14 מיכאלי נ' צוקלר ואח'

במסגרת התביעה שלפניי מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בסך של 1,500 ₪ בגין נזקים שנגרמו לשיטתה לצמיגי רכבה, במסגרת שני אירועים בהם נדקרו הצמיגים, ואשר לשיטתה נגרמו ע"י הנתבעים. 

הנתבעים טענו כי אין להם כל קשר לאירועי הדקירה הנזכרים, וכי ממילא אף לא הוכיחה התובעת את שיעור הנזק הנטען.

במהלך הדיון שנערך לפניי גוללו הצדדים את מערכת היחסים העכורה שהתקיימה ביניהם בהיותם שכנים, עד אשר מצאה התובעת לנכון למכור את דירתה ולעבור להתגורר במקום אחר.

שוכנעתי שאכן מדובר במערכת יחסים עכורה ואף נחה דעתי כי הנתבעים זלזלו בתובעת ובכאבה, תוך שהם מנופפים בגילם המופלג ובהיותם ניצולי שואה. יחד עם זאת, לא הובאו ראיות לכך שהנתבעים הם שדקרו את צמיגי רכבה של התובעת, והתובעת העידה כי לא ראתה אותם עושים זאת.

עוד התברר כי התובעת הלינה כנגד הנתבעים על אירועים אחרים במסגרתם לשיטתה נגרמו לה נזקים, אך לא מצאתי כי תלונותיה שהוגשו למשטרת ישראל, הובילו להעמדה לדין ו/או כי החקירות הסתיימו במסקנות לפיהן יש בסיס לחשד שהנתבעים הם האחראים לכל אותם אירועים.

התובעת טענה כי קיימים עדים נוספים להתעללות הנטענת, וכי מכלול הראיות ביחד עם טענתה שאין לה עדים נוספים, יש בהם כדי להעמיד בסיס נסיבתי לקביעה כי הנתבעים הם האחראים לנזק שנגרם לה, ואולם את העדים לא זימנה לדיון כאן, ולא שוכנעתי כי יש בראיות שהציגה כדי לבסס את תביעתה כנדרש.

בנוסף, ראוי לציין כי להוכחת נזקיה הביאה התובעת שתי קבלות שסכומן המצטבר עומד על 500 ₪ בלבד, ולא ברור מנין גזרה את סכום תביעתה.

מכל אלו, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את התביעה, וכי על כן דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין, איני עושה צו נפרד להוצאות.