ת"ק 50362-11-15 קידר נ' קשרי תעופה בע"מ 21 במרס 2016

1.תביעה זו ראיתי כל מקום לקבל, לאחר שמצאתי את עילתה נכונה ומעוגנת היטב בטענות התובע, ואת גרסתו של התובע כנה, מפורטת ומהימנה. לא אוכל, עם זאת, לפסוק לתובע את מלוא סכומה של התביעה, וגם לפי הודיתו-הוא (פרוטוקול, בעמ' 1, ש' 16-15) לא נמצאה לו אחיזה בעִסקה שקשרו הצדדים.

2.התובע רכש מן הנתבעת – קשרי תעופה בע"מ – חבילת-נופש זוגית, שכללה טיסות, אירוח בבית-מלון על שפת-הים בסיציליה, איטליה, וכלי-רכב שכור. הוא שילם כ-1,160 יורו לזוג עבור חופשה בין המועדים 28-23 ביוני 2015.

הטיסות, לדבריו, התקיימו כראוי וכלי-הרכב היה הולם. הנאה כלשהי הופקה, אפוא, מן החופשה. דא עקא כי בית-המלון שהוזמן היה כמעט נטוש בעונה זו של השנה, מספר המתארחים ואנשי-הצוות בו היה נמוך וגרוע מאלה – המעלית, המוליכה מן המלון לחוף-הים הצמוד עמדה סגורה ולא נתאפשר שימוש בחוף לאורחי-המלון.

הצדדים חלוקים בינם – והיות שהיה שם, אני מעדיף את גרסתו של התובע – בשאלה כלום הסעה לחוף-ציבורי, שהוצעה לאורחים, חייבה תשלום. אך לא בכך העיקר אלא בזאת, שהחלופה לא הייתה שוות-ערך לְמה שהזמין התובע לכתחילה. אני מקבל את עמדתו כי אין דינה של חופשה בבית-מלון פעיל לגמרי, על הים, כדין חופשה "מחוץ לעונה" ובה מחייבת רחצה בים הסעה מיוחדת, דו-כיוונית, לחוף-ים רחוק אשר בשימושו של כלל-הציבור.

3.למרבה הצער, הנתבעת – שזהו תחום-עיסוקה ולתוּמְך סברת כי הנאתם של לקוחותיה היא בראש מעיניה – לא ראתה כך את הדברים. עמדתה היסודית, ואותה לא אוכל לקבל בשום פנים, היא כי היה מה שהיה – אין היא אחראית לאותה עוגמה, שנגרמה לתובע ולקלקול-הנאתו מן החופשה שהזמין באמצעותה. ככלל, טענה זו היא חסרת-שחר, שכן ההתקשרות לא נעשתה ישירות בין התובע לבין המלון ודי בכך להקים את יחסי-השכנות הנדרשים – הקִרבה – שהם תנאי להכרה באחריות בעוולת הרשלנות שבנזיקין. ולא רק קרבה משפטית הייתה כאן כי אם גם התרשלות של הנתבעת, שלא דאגה לוודא מבעוד מועד את אופי-השהות במלון בעונה זו של השנה ואף לא הניחה לפניו של בית-המשפט ולו קצה של ראיה בדבר בדיקה כאמור או בדבר מקור מוצק לידיעה אחרת, היינו, כי התארחות במלון במועדים אלה אינה שונה מאופיו של האירוח בעיצומה של עונת-התיירות, והכוונה היא לחודשי-הקיץ.

4.באורח פרטני ולחלופין ביקשה הנתבעת את מפלטה בטענה ל"כוח-עליון". על אותו אירוע של טבע, והוא מעל לכוחותיהם של בית-מלון ושל חברת-תיירות גם יחד, שמעה הנתבעת מפיו של בית-המלון. כעולה גם מתכתובות דוא"ל שהוצגו, בירור מול בית-המלון הניב תשובה ולפיה בדיוק במועד החופשה הִכתה "סערת-חופים" במלון ההוא, השביתה את מעלית הירידה לחוף ומנעה את השימוש בחוף זה. לא אדרש עתה לראיות מתחום המטאורולוגיה, על אף שהתובע הניח אחת כזו לפנַי ומצא בה אחיזה לטענה כי מזג-האוויר היה טוב ורגוע. די לי בכך שזולת ראיה מפי השמועה לא הוכיחה הנתבעת בשום דרך מקובלת לפניו של בית-המשפט זה את קיומו של אירוע-סערה. שום אינדיקציה נוספת לקיומה לא הוצגה לי; ואפילו יחסי-האמון המיוחדים, שעליהם הצהיר נציגה של הנתבעת ומתקיימים, לדדו, בינה לבין בית-המלון ההוא, אין בם די לקבוע כי המלון מסר הסבר מהימן ומניח את הדעת. על כך אוסיף, אך בבחינת למעלה מן הנדרש, כי ממילא ספֵק הוא בעיני כלום סערה שכזו היא אכן "כוח עליון" במשמעות, הנוטלת מחבויותיה של הנתבעת לפי הסכם-ההתקשרות שבינה לבין התובע, אך לא בזאת העיקר.

5.על טרונייתה המוצדקת של הנתבעת, כי התובע תבע יותר משיעורו של אבדן-ההנאה הזה – הוא עתר למלוא-עלותה של חופשה לשניים – הגיבה הנתבעת בקושי משל עצמה. הפיצוי, שהיא נכונה להציע לתובע במעמד-הדיון, הייתה הנחה בהתקשרות עתידית עמה. ראוי לומר באורח ברור: ממש כשם שספּקים של שירותי-תיירות מלינים, בצדק, על תביעות מופרזות לבית-משפט זה, שאין פירושן אלא מימונה המלא של חופשה עתידית בידי הספּק, כך אין להלום הצעה לפיצוי, שכל מהותו היא חיובו של תובע לשוב ולהתקשר עם הספּק בעסקה עתידית.

הנתבעת – בצד מה שנדמה כאדישותה המופגנת, והמצערת, להנאה שאבדה – טענה כי ממילא לא ניתן לבודד את שיעורו המדויק של אובדן זה מכלל מרכיביה של חבילת-הנופש והקיפה, כאמור, גם טיסות וכלי-רכב. אני מקבל את גרסתו של התובע ולפיה במעמד שיחתו עם נציגת-הנתבעת הוסבר לו כי מרכיב המלון הוא שווה-ערך לכ-290 יורו לאדם (פרוטוקול, בעמ' 4, ש' 7-3). מכל מקום, אחיזה לטענתה של הנתבעת, במעמד הדיון, כי עלותו של המלון לזוג-לקוחות היא 230 יורו בלבד, לא נמצאה בשום ראיה שהיא.

6.להשקפתי, הפגם שנפל במוצר שהוזמן ושהנתבעת, בהתרשלותה לנהוג כספקית-שירותים מיומנת, אחראית לו, מחייב את שיפויו הכספי של התובע. בגזִירה מן הנתונים שהונחו לפני, בצירופן של עוגמת-הנפש, הטרחה וההוצאות שנגרמו לתובע בהגשתה של תביעתו זו, לרבות תשלומה של האגרה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לידיו, בתוך 15 ימים מיום קבלתו של פסק-דין

זה, סך של 3,500 ש"ח. סכום זה כולל מע"מ ואין להוסיפו.