ת"ק 50272-05-16 רבינוביץ ואח' נ' דוידוב ואח'

לפני תביעה על סך 33,500 ₪ ותביעה שכנגד על סך 21,400 ₪.

התובעים טוענים כי בינם לבין הנתבעים נחתם הסכם שכירות לתקופה שמאוגוסט 2014 ועד ספטמבר 2015, אשר הוארך בהסכמת הצדדים לתקופה נוספת – עד ל-15.7.16. דמי השכירות החודשיים נקבעו לסך 5,700 ₪.

הנתבעים, כך נטען, עזבו את הדירה בסוף שנת 2015 (כשקיבלו לידיהם חזקה בדירה שרכשו) – אך הדבר לא היה בהסכמת התובעים שהסכימו לקיצור תקופת השכירות רק בכפוף להעברת ההסכם לידי שוכר חלופי, אשר לא נמצא בפועל.

התובעים הגישו לביצוע שיק על סך 5,700 ₪ (והפנו את בית המשפט לת"ט 20988-07-16 שנפתח בקשר להתנגדות שהוגשה לביצועו של שיק זה). בגין יתרת תקופת השכירות (ינואר 2016 – אמצע יולי 2016) הוגשה תביעה זו על סך 31,350 ₪ (6.5 X 5,700, בניכוי השיק שהוגש לביצוע), ובצירוף עגמת נפש (שהועמדה לצרכי אגרה על סך 2,000 ₪).

הנתבעים טוענים, מנגד, כי עם קבלת ההודעה מהקבלן על קבלת הדירה שרכשו פנו לתובעים וביקשו לעזוב את הדירה (וזאת עוד באוקטובר 2015) אך משעמדו התובעים על כך שיכנס שוכר חלופי במקומם המשיכו לשלם דמי שכירות עד סוף שנת 2015. משלא יכלו לדחות יותר את קבלת דירתם שלהם, הודיעו לתובעים בדצמבר על סיום ההסכם בתום אותו חודש.

הנתבעים טוענים כי היו מוכנים להעביר את השכירות בדירה לשוכר חלופי אף במחיר נמוך מכפי ששילמו בעצמם, ולהמשיך ולשלם לתובעים את ההפרש – אך מצאו כי התובעים מכשילים את העסקה בתירוצים שונים.

בגין האמור טוענים הנתבעים (התובעים שכנגד) כי על התובעים (הנתבעים שכנגד) להשיב להם את דמי השכירות ששילמו ביחס לחודשים נובמבר-דצמבר 2015 (10,600 ₪), להשיב את הנזק שנגרם להם בשל האיחור במסירת החזקה של דירתם (5,000 ₪), לחייבם בגין עגמת נפש, דמי ועד בית שלא נוצלו והוצאות משפט (ובסה"כ, כאמור, 21,400 ₪).