ת"ק 5021-02-15 עציון נ' קלדרון

התובע הינו בעל מוסך ובמסגרת השירות שנותן ללקוחותיו נתן לנתבעת שימוש ברכב חלופי בעת שרכבה היה אצלו בתיקון. הוא נתן לה רכב לשימושה ביום 22.9.11 אשר הוחזר לו ביום 22.10.11, באותו היום התובע מסר לנתבעת לשימושה רכב אחר מסוג מאזדה. הצדדים חתמו ביניהם על "הסכם שימוש ואחריות לרכב" בעת שהתובעת קיבלה את הרכב הראשון לשימושה. לא נחתם הסכם נוסף בעת אספקת הרכב השני אך סביר להניח שהתנאים היו זהים.

אין מחלוקת על כך שבעת שהרכב היה בידי הנתבעת, ביום 21.4.12 הרכב היה מעורב בתאונת דרכים. התובע פנה לחברת הביטוח שלו על מנת לכסות את הוצאות התיקון ואז התברר לו כי לנתבעת לא היה רישיון נהיגה בתוקף. משום כך, התובע לא יכול היה להפעיל את חברת הביטוח שלו ונאלץ לתקן את הרכב על חשבונו. לפי נתוני דו"ח השמאי מדובר בתיקון בסך של – 10,818 ₪.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה , ולא התייצבה לדיון שהתנהל בפני ביום 29.6.15 ובית המשפט, על סמך דברי התובע בלבד, קיבל את תביעתו וחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של – 10,818 ₪ ועוד 750 ₪ בעבור הוצאות הדיון.

על סמך בקשתה של הנתבעת – פסק הדין בוטל כנגד הפקדת סך של – 2,500 ₪ בקופת בית המשפט ובנוסף הוגש כתב הגנה. הנתבעת לא מכחישה את העובדה שהרכב היה ברשותה בעת התאונה ושהוא שייך לתובע. יחד עם זאת, טוענת הנתבעת נמרצות שרישיון הנהיגה שלה היה בתוקף בעת התאונה ולכן התובע יכול היה לפנות לחברת הביטוח על מנת לכסות את הנזק. בנוסף, טוענת הנתבעת שלפי דברי התובע עצמו בדיון שהתקיים בפני בית המשפט, התובע הודה שהרכב תוקן אצלו במוסך והוא לא הוציא חשבונית על כך. לכן, הנתבעת חולקת על גובה הנזק.

הנתבעת גם מציינת בכתב הגנתה שמתנהל דיון בבית משפט השלום בחיפה (ת"א 17272-09-14), הליכי המשפט בחיפה יכריעו בנוגע לשאלת תוקף רישיונה ולכן יש להמתין לתוצאות הדיון בחיפה בטרם בית משפט זה ישלים את דיונו.

הדיון התחדש בפניי ביום 29.5.2016 והנתבעת חזרה על טענותיה לפיהן יש לעכב את הדיון על מנת לאפשר לבית המשפט בחיפה להשלים את עבודתו. יחד עם זאת, הנתבעת מודה בכך שבפסק דין מיום 2.1.13 בית המשפט לענייני תעבורה בפתח תקווה אכן שלל את רישיונה למשך שנתיים, אם כי חזרה וטענה שבחודש אפריל 2012 היא לא היתה בשלילה.

במהלך הדיון התברר שלטענת הנתבעת – התובע קיבל כסף מאת הנתבעת בגין השימוש ברכב, אם כי הנתבעת לא ציינה זאת בכתב הגנתה. תשובתו של התובע לטענה זאת היתה מעורפלת ביותר ולא ניתן לדעת אם אכן קיבל כסף או אם לאו, אם כי הדבר אינו בעל משמעות לצורך פסק דין זה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד ולהלן הנימוקים לכך:

1. אין מחלוקת על כך שהרכב, שהוא רכוש התובע, היה ברשותה של הנתבעת ובאחריותה בעת התאונה בחודש אפריל 2014. די בכך בכדי להטיל אחריות על הנתבעת לשלם לתובע בגין הנזק שנגרם לרכבו, ואין משמעות לשאלה – האם היה לה רישיון בתוקף או אם לאו.

2. אין מקום להמתין לתוצאות הדיון המתנהל בבית המשפט בחיפה. גם אם נכון הדבר שהיה לנתבעת רישיון בתוקף וגם אם היא לא התרשלה בעת התאונה – מבחינת התובע היא היתה אחראית לרכושו וזאת על פי ההסכם שנחתם ביניהם בעת לקיחת הרכב.