אלחרר נ' קאשי

1.לפניי תביעה קטנה בסכום של 20,000 ₪, בגין הפרת חוזה שכירות וגרימת נזק.

2.בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז- 1976, פסק הדין ינומק בצורה תמציתית.

3.התובע שכר מהנתבע דירה, ברחוב שפירא 12 בבני-ברק החל מיום 1.6.16 לשנה, תמורת סך של 2800 ₪ לחודש, בהתאם לחוזה השכירות שצורף לכתב תביעתו.

הוברר כי אחותו של התובע, גב' יפה שמול, נתנה "המחאת בטחון", כערבה להתחייבות התובע בחוזה השכירות.

התובע מלין על כך כי הנתבע "איים" לעשות שימוש בהמחאת הבטחון, ומשכך נאלצו לבטלה, בנוסף בחדר המקלחת שבדירה התגלתה סתימה והמים גלשו לכל הבית והתובע נאלץ להתקלח במקווה העירוני. בקשותיו לנתבע כי יטפל בבעיה זו העלו חרס.

בנוסף, מלין התובע כי סבל מרעש שנגרם עקב התקנת בריכת שחייה, מצד הנתבע בחצר הבניין.

התובע פנה לנתבע ביום 29.10.16 על מנת לסיים את ההתקשרות ביניהם, ובתוך כך העביר את כל המטלטלין, פרט למקרר ושתי מיטות. ההובלה הוזמנה ליום 1.11.16. במועד זה עת הגיע התובע לדירה לקחת את המקרר, המיטות, מעילו ומגבעתו, הבחין כי המקרר הוצא מהדירה לחצר, המעיל והמגבעת היו זרוקים בחוץ ונפגעו מהגשם.

התובע טוען כי רק עת התקשר למשטרה, נאות הנתבע לפתוח את הדירה, שאת מנעוליה החליף קודם לכן, לטובת המוביל שהגיע למקום. התובע טוען כי הנתבע המטיר עליו קללות וגידופים.

4.התובע צירף לכתב תביעתו את חוזה השכירות והסכם מאוחר (להלן: "ההסכם המאוחר"), שנכרת בינו לבין הנתבע והערבה, הגב' יפה שמול, ביום 3.9.16 - לפיו הנתבע יקבל דמי שכירות לחודשיים מראש בסך 5600 ₪ ובתוך חודשיים אלה יפנה התובע את הדירה : "עם מספר ימים לאחר תום החודשיים. התשלום עבור הימים מעבר לחודשיים כלומר בחודש נובמבר ישלם כל יום לפי 2800 ₪ ויאפשר להראות את הדירה לדיירים חדשים בתאום מראש". הצדדים חתומים על ההסכם.

באשר להתנהלות הנתבע בעניין ההסכם המאוחר, העיד התובע, כהאי לישנא: "הנתבע לא נתן לי להיכנס לדירה, כשנשארו לי יומיים או שלושה לפי ההסכם החדש. הוא אמר שהוא לא פותח את הדלת. הבאתי משטרה. הוא פתח את הדלת" – ע' 5, ש' 14-15.

5.הנתבע, מנגד, טוען בכתב הגנתו כי עסקינן בתביעה קנטרנית. הסכם השכירות יועד לתקופה של שנה, וכעבור שלושה חודשים ביקש הנתבע לשלם חודש בחודשו, במקום שלושה חודשים מראש, כפי שסוכם בהסכם. הנתבע ציין כי בשל העובדה שדמי השכירות עוברים לילדיו אינו יכול להענות לבקשת התובע (השוכר) ומשכך ערכה הערבה, גב' שמול הסכם מאוחר, לפיו התובע יפנה את הדירה בתוך חודשיים ימים.

לא ביקש כי התובע יעזוב את הדירה, מכחיש קיומה של הסתימה בחדר המקלחת וסוגיית בריכת השחייה. לטענת הנתבע המדובר בבריכה קטנה מגומי. לאחר שהתובע פינה את הדירה, הוציא הנתבע את המקרר אל מחוץ לדירה והניח את המגבעת על המקרר (הציג תמונות בדיון). לאחר כשעה ומחצה לקח התובע את המקרר והמגבעת, לא ירד גשם במועד זה. היות והתובע לא פינה את הדירה במועד נאלץ הנתבע בעצמו להוציא את המקרר מהדירה, ולשלם כסף עבור כך. במהלך התקופה, נמנע התובע מלאפשר לשוכרים פוטנציאליים לראות את הדירה. מכחיש כי גידף וצעק על התובע. הנתבע טוען כי התובע הותיר דירה מלוכלכת, עם תריסים שבורים, שאינה צבועה עם מקרר בתוכה ומכן נאלץ לשלם עבור צביעתה סך של 1400 ₪ ובנוסף 100 ₪ - עבור פינוי המקרר. מסיבה זו תבע הנתבע את הערבה בעבור המחאת הבטחון, וזו הסיבה, להערכתו שהוגשה תביעה זו כנגדו.