ת"ק 50097-11-14 לייבוביץ ואח' נ' קרקוקלי-פינטו ואח'

מדובר בתביעה ובתביעה שכנגד שהוגשו בקשר לתאונה, שבמסגרתה ניזוקו שני רכבים.

התובע (להלן – אריה), טוען כי התאונה נגרמה באשמת הנתבעת, שחנתה לצד הכביש ופתחה את דלת הרכב שלה באופן פתאומי ופגעה בכך ברכבו.

הנתבעת, שהיא גם תובעת שכנגד (להלן – נעמה) טוענת לעומת זאת, כי האחריות לתאונה מוטלת על התובע, מאחר שכאשר הגיע רכבו של התובע למקום, היא כבר הייתה מחוץ לרכב. לטענתה, כאשר ראתה את רכב התובע מגיע, כשהוא סמוך מאוד לרכבים החונים ולרכבה, אחזה בדלת הרכב שלה וקרבה אותה אל גופה אך התובע בכל זאת פגע בדלת וגרם בכך לנזקים הן לרכב והן לה, שנחבלה מדלת הרכב.

כראיה, לכך שהתאונה ארעה בדרך שהיא טוענת לה, טענה התובעת כי היא נחבלה גם בגופה וכי פגיעות אלה בגופה לא יכלו להתרחש אלא בתאונה כפי שתוארה על ידה, שכן אם הייתה בתוך הרכב בזמן התאונה לא הייתה נחבלת מדלת הרכב.

לאחר ששמעתי את שני הצדדים, אני מעדיפה את גרסת הנתבעת נעמה על פני גרסת התובע אריה.

התברר, כי רכב התובע הגיע לרחוב שבו חנה רכבה של הנתבעת לאחר שפנה אל תוך הרחוב.

עובדה זו, שהתובע הודה בה, מתיישבת היטב עם טענת הנתבעת לפיה לא ראתה ולא יכלה לראות את רכב התובע טרם שפתחה את דלת הרכב ויצאה ממנו.

מאחר שהנתבעת הספיקה לצאת מן הרכב, אין לקבל את טענת התובע כאילו נפתחה הדלת בפתאומיות, כפי שטען בכתב התביעה שהגיש.

על פי גרסת התובע, הרי שהנתבעת הייתה עדיין ישובה בתוך הרכב בזמן שקרתה התאונה.