ת"ק 5008-04-14

התובע והנתבע שכנגד (להלן: "בן ששון") ביצע בבית העסק של הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "יהושע") עבודות שיפוץ.

עניינה של התביעה העיקרית, בטענת בן ששון בדבר הפרת הסכם ואי תשלום תמורה מלאה. לטענתו, אף שעפ"י חוזה ההתקשרות התחייבו הנתבעים לשלם סך 22,000 ₪ בתוספת מע"מ (סה"כ 25,960 ₪), שולם לו סך 13,000 ₪ בלבד.

לטענת הנתבעים, שולם לבן-ששון סך 18,000 ₪, אולם הוצאה על ידו חשבונית ע"ס 13,000 ₪ בלבד.

התביעה שכנגד עניינה בטענת יהושע על עבודתו הרשלנית של בן ששון, על עיכוב בביצוע העבודה ועל נזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך. לטענת יהושוע, גרם לו בן-ששון נזקים בשיעור כולל של 21,000 ₪ ובניכוי חוב בסך 5000 ₪ בגין התשלום לפי ההסכם, הוגשה התביעה ע"ס 16,000 ₪.

במסגרת הדיון שהתקיים בפני העידו הצדדים ועל מנת לברר את השאלה המקצועית שבמחלוקת – האם נפלו פגמים בעבודתו של בן ששון ואם כן, מה עלות תיקונם, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש. הצדדים אף הכבירו בטענות בכתב, במסגרת בקשות שונות, תגובות ותשובות.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכל הראיות שהובאו בפני, שמעתי את העדויות ועיינתי בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה של הצדדים, נחה דעתי כי דינן של התביעה והתביעה שכנגד, להתקבל בחלקן, באופן שבו הן מקזזות זו את זו באופן מלא.

ואלו נימוקיי:

ראשית, אני דוחה טענת הנתבע 2 (מר אילי מסלטי), כי אין לו יריבות אישית אל מול התובע. טענת הנתבע 2, כי חתם על הסכם ההתקשרות רק כאישור לכך שקרא לאביו, יהושע, את החוזה, בהיותו כבד ראיה, אינה משתקפת מן ההסכם. חתימת הנתבע 2 לא סויגה בשום צורה, לא נכתב בהסכם כי הלה אינו צד לו ועל כן אין כל סיבה להניח אחרת.