ת"ק 50060-12-15 שיבלי נ' הראל

לפני בקשה מטעם התובע ל"דיון חוזר" שעניינה ביטול פסק הדין שניתן ביום 5.6.2016 בהיעדר התייצבות המבקש הוא התובע. לטענת התובע, אי התייצבותו לדיון בשעה הקבוע לדיון, נבעה מפקקי תנועה שהיו בדרך, עד להגעתו לעיר באר שבע, ממקום מגוריו בצפון.

בקשה זו הועברה לתגובת הנתבע, אשר התנגד לבקשה לביטול פסק הדין. הנתבע הצביע בהתנגדותו כי הבקשה לא גובתה בתצהיר ועל אף שסדרי הדין אינם נוקשים כאשר מדובר בתביעות קטנות, הרי שיש מקום לשמור, לדידו, על התנהלות ראויה בהליך. כמו כן, טען המשיב כי המבקש לא המציא כל מסמכים המאמתים טענותיו הן בפסק הדין והן בבקשה לביטול.

נוכח זאת עתר הנתבע לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין, תוך חיוב התובע בהוצאות בגין הגשת תגובתו ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ.

בהחלטה האם לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, שומה על בית המשפט לבחון אם יש לבטלו מחובת הצדק, ולחילופין אם נכון לבטלו מכוח שיקול דעת בית המשפט. במקרה דנן, לא הובאה בפניי עילת ביטול מחובת הצדק, שכן המבקש ידע על הדיון, לא הגיש כל בקשת דחייה ו/או הודעה מתאימה בנוגע לאיחורו, אלא עשה דין לעצמו ולא התייצב לדיון במועד. כבר כאן יוער כי הדיון האמור נקבע לשעה 9:00 בבוקר ואף בפסק הדין שניתן, ציינתי את השעה בה הוא ניתן והיא 9:25, כך שטענתו של המבקש על כך שאיחר לדיון בחמש דקות בלבד – נדחית על ידי.

לשם ביטול פסק דין מכוח שיקול הדעת הכללי של בית המשפט, יש לבחון את הסיבה לאי ההתייצבות ואת סיכויי הצלחת המבקש. יצוין כי הגישה המקובלת כלפי בקשת ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינה גמישה, על מנת לאפשר למבקש את בירור התובענה לגופה.