ת"ק 50038-01-16 ופריק נ' קורטור ניהול ויעוץ בע"מ

1.בתאריך 15/1/15 רכשה התובעת מהנתבעת פינת אוכל (שולחן + 6 כסאות), שהיתה בתצוגה של חנות הנתבעת, ושילמה תמורתה סך של 5,200 ₪.

פינת האוכל סופקה לתובעת ב 18/1/15. תמורת ההובלה שילמה התובעת 350 ₪.

בטרם חלפו 14 יום ממועד הספקת פינת האוכל לתובעת, התקשרה התובעת לנתבעת, הודיעה כי השולחן אינו מתאים לדירתה בשל גודלו וביקשה להחליף את פינת האוכל או לבטל את העסקה, אולם נענתה בשלילה.

לכן הגישה התובעת את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסך של 6,000 ₪.

2.לטענת הנתבעת, משפנתה התובעת בבקשה להחלפת פינת האוכל או לביטול העסקה, הוסבר לה, מספר פעמים, "כי התקנה הזו של ה 14 יום לא כוללת רהיטים שהורכבו בבית הלקוח".

כן הוסבר לה, מספר פעמים, כי אין לנתבעת אפשרות פיזית לקבל חזרה את פינת האוכל משם שבתחילת חודש ינואר 2015 איחדה הנתבעת 2 חנויות בחנות אחת והיא העבירה את הסחורה שהיתה בחנות שנסגרה לחנות השנייה ובגלל מצוקת מקום היא אף נאלצה לשים חלק מהסחורה בשתי שכבות.

לכן מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות.

3.למעשה, עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם בנסיבות המקרה ולאור הוראות חוק הגנת היצרן, התשמ"א – 1981 (להלן: "החוק") ותקנותיו, היתה התובעת רשאית לבקש את בטול העסקה או את החלפת פינת האוכל.