ת"ק 49937-03-14 עובדיה נ' פיאמנטה ואח'

1) עניינה של התביעה הנו בעיקר, דרישת התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו סך 15,000 ₪ תמורת ביצוע עבודות פירוק יחידות קירור בקניון רמות בירושלים.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) התובע טוען בתביעתו, בין היתר, כי ביום 15.1.14 פנה אליו הנתבע 1 (הנתבע"), וביקש ממנו הצעת מחיר לפירוק ארבע יחידות קירור (להלן: "המזגנים"), כולל תעלות בגובה שבע מטר. התובע טוען, כי נתן הצעת מחיר בגובה 19,800 ₪. כעבור מספר ימים, הנתבע פנה אליו שוב, וביקש שיבצע את העבודה תמורת 15,000 ₪. התובע הסכים, ואחרי מספר ימים קיבל אישור לביצוע העבודה. התובע טוען, כי העבודה בוצעה על-ידי עובדים שלו וכן שכר מנוף לצורך העניין. בתום העבודה, התקשר לנתבע והלה אישר לו שהעבודה בוצעה לשביעות רצונו המלאה. כשביקש את התשלום, לפי טענתו, אמר לו הנתבע שהתשלום הוא פסולת המזגנים שפירק, שערכם לטענת התובע הוא אפסי. לדבריו, פנה לנתבעים מספר פעמים, אולם לא נענה.

4)הנתבעים טוענים להגנתם, בין היתר, כי התובע מנסה להתעשר על חשבונם שלא כדין. לגרסתם, בין הצדדים סוכם שהשכר על עבודתו של התובע יהיה יחידות קירור ולא תשלום בפועל. הנתבעים טוענים, כי יחידות הקירור אמנם היו משומשות, אבל במצב תקין לחלוטין, זאת בנוסף לכך שגם לתעלות יש שימוש בממכר ברזל. אם לא די בכך, לטענת הנתבעים, התובע לא ביצע את העבודה כמו שצריך וגרם נזק ליחידות הקירור, במובן זה, שהפך אותן לבלתי שמישות. הנתבעים טוענים, כי אכן פנו לתובע וזה הציע את הסכום 17,000 ₪. לאחר שקיבלו הצעה טובה יותר מהצעת התובע, חזרו לו ושאלו אם הוא מעוניין לשפר את הצעתו ויקבל 15,000 ₪ בלבד; לטענתם, התובע הסכים. אולם, בטרם נכרת חוזה כלשהו בין הצדדים, שקלה הנהלת הקניון את ההצעות בשנית והחליטה שהיא מעוניינת לתת את העבודה למי שיהיה מוכן לקבל את יחידות המיזוג והתעלות, ללא תשלום נוסף. גם לאחר שהתקבלה הצעה מסוחר ברזל, פנו שוב לתובע, בעיקר משום שהעדיפו שאת הפירוק יעשה איש מקצוע שעיסוקו במזגנים ולא סוחר ברזל. התובע ביקש לקבל שתי יחידות מיזוג אוויר (במקום אחת) ואת התעלות, והנתבעים הסכימו לכך. לאחר מספר ימים מהסיכום האמור, הגיע אדם מטעם התובע, החל בעבודת הפירוק, אולם משלא יכל להוריד את היחידות בעצמו זרק אותן ואלה נפגמו. לטענת הנתבעים, התובע סירב לקחת את המזגנים כיוון שהיו פגומות, וזאת בניגוד להתחייבותו. לטענת הנתבעים, התובע דרש בחוסר תום לב שישלמו לו עבור העבודה. הנתבעים טוענים, כי היחידות שפורקו עומדות עדיין במתחם הקניון וכי הוא עצמו גרם לכך שלא יהיו שמישות.

דיון והכרעה

5) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לדחות את התביעה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

6)התובע לא הוכיח קיומה של עילת תביעה כלשהי נגד הנתבעים, ובפרט, לא הוכיח את גרסתו העובדתית, לפי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי, לעניין תוכן ההסכם בינו לבין הנתבעים. בעניין דנן, השאלה העובדתית המונחת להכרעתי, האם הסכם אספקת שירותי פירוק המזגנים היה כגרסת התובע, היינו, פירוק ארבע היחידות בתמורה לתשלום סך 15,000 ₪ או שמא כטענת הנתבעים, היינו ביצוע העבודה בתמורה לקבלת שתי יחידות קירור והתעלות. בעניין זה, לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיה, אני מבכר את גרסת הנתבעים על גרסת התובע. אנמק.

ראשית - אף שהנטל מוטל על התובע להוכיח את תביעתו, לא הונח לפניי כל תיעוד או הוכחה על-ידי התובע לעניין תנאי ההסכם בינו לבין הנתבעים, ולא רק. בדיון לפניי העיד התובע כי לפי הסיכום בינו לבין הנתבעים, סוכם גם כי יהיה רשאי לקחת גם שתי יחידות [שורות 4-5 ושורות 12-13, עמוד 2 בפרוטוקול]. יש לתמוה, מדוע לסיכום זה בדבר שתי היחידות לא היה כל זכר בתביעה אלא הוזכר לראשונה רק בדיון.