צדוק נ' אלנבוים

לפניי תביעה כספית לתשלום דמי שכירות שלא שולמו לתובע מידי הנתבעת, עבור 5 חודשי שכירות.

כתבי הטענות היו קצרים ולקוניים, והצדדים פרשו טענותיהם, במהלך המשפט.

על פי כתב התביעה, התובע השכיר לנתבעת דירת חדר במודיעין, בעבור שכר דירה חודשי ע"ס 1,200 ₪. בחוזה השכירות שנחתם, צוינה תקופת השכירות מיום 1.5.16 ועד יום 1.5.17, אך הנתבעת נשארה בנכס עד יום 10.5.17, ושילמה עבור 7 חודשים בלבד. לפיכך, דורש התובע תשלום עבור 5 חודשים ועוד 10 ימים, שלא שולמו. התובע אישר בתביעתו כי הנתבעת שילמה את חשבונות החשמל והמים לכל התקופה, באמצעות שיק שמסר אביה, יצחק ערגס, אך לא שילמה את דמי השכירות. לכתב התביעה צורפו עותק החוזה ומסמך מיום 1.5.17 שבו התחייבות יצחק לפנות את הקונטיינר בו היא חיה, בתוך 10 ימים.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו נכתב כי התובע "ידע מראש והסכים על המתנה או איחורים לתשלומים שאמורים להיכנס דרך רווחה וסיוע". נכתב כי ביום 26.1.17 עברה הנתבעת תאונה שבעקבותיה היתה מושבתת בבית למשך חודשיים ללא עבודה, לכן ביקשה מהתובע שימתין עד שתשתקם. נכתב כי על פי חשבונה של הנתבעת, היא שילמה את כל דמי השכירות, ואביה היה שותף להסדר התשלומים. הנתבעת האריכה בטענות כלפי התובע על שניתק לה את החשמל והמים למשך תקופות וגרם לסבל רב לה ולילדיה, וכן גנב ממנה, הוציא דיבתה וגרם לה סבל. התובע קיבל ממנה 4,800 ₪ חודש וחצי לפני סיום החוזה. בסיום, הנתבעת כתבה כי היא דורשת פיצוי עבור עגמת הנפש, בסך 50,000 ₪.

במהלך המשפט העידו הצדדים, וכן העיד מטעם הנתבעת אביה, יצחק ערגס.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות שהוגשו, באתי לידי מסקנה לפיה יש לקבל את התביעה, ואלה נימוקיי:

• התובע העיד כי נתקל בקושי מול הנתבעת זמן קצר לאחר תחילת השכירות. לפי עדותו, הנתבעת לא מסרה לו 12 שקים לביטחון כמוסכם, ואף לא שילמה במועד. התובע הציג תכתובות בטלפון הנייד שלו, אודות דרישתו כי הנתבעת תפנה את המושכר, עוד באוגוסט 2016, בשל אי תשלום. לדבריו, בסופו של עניין הסכים שתישאר בדירה, לאחר שאביה הסדיר את התשלום עד סוף דצמבר, והנתבעת שילמה לו במזומן עד אז, אך התשלום היה חלקי בלבד, בחודש אוגוסט (או יולי- התובע לא זכר לומר בוודאות). התובע הסביר כי הנתבעת היתה זכאית בחודשים אלה לסיוע בשכר דירה בסך 900 ₪ לחודש, מטעם מחלקת הרווחה במועצה האזורית מטה בנימין, ותשלום זה היה אמור להגיע אליו ישירות. כך, היה עליה להשלים תשלום של 300 ₪ נוספים בכל חודש. לטענתו, קיבל בפועל את התשלום בסך 900 ₪ רק פעם אחת, ולא קיבל את התשלום עבור חודש אוגוסט (או יולי), למרות שפנה כמה וכמה פעמים לבנק הדואר על פי הוראת המועצה, בבקשות להפקדת הסכום בחשבונו. בנוסף, טען כי הנתבעת לא שילמה עבור כל התקופה שמיום 1.1.17 ועד סיום השכירות בפועל ביום 10.5.17. בעניין תקופה זו טען כי אין לו תכתובות עם הנתבעת, כיוון שלא נהגו לערוך תרשומת מסודרת, אך העיד כי הודיעה לו שנפגעה בתאונה, ודחתה אותו שוב ושוב, עד שבחודש מאי ניתק לה את החשמל שכן הצריכה היתה באמצעות חשבונו. בעקבות זאת, הנתבעת הזמינה משטרה, והשוטר צידד בו. לאחר מכן, אביה של הנתבעת ביקש שיאפשר לה להישאר בדירה עוד 10 ימים, והבטיח לשלם לו מתוך פיצוי שהנתבעת תקבל בגין התאונה. לטענת התובע, שום סכום נוסף לא שולם לו מאז.