ת"ק 49758-12-14 ניאזוף נ' סולומון

1.לפני תביעה כספית-חוזית, ע"ס 32,000 ₪, במסגרתה עותר התובע לחיובו של הנתבע בגין הפרותיו את התחייבויותיו כפי שבאו לידי ביטוי בהסכם השכירות שנכרת ביניהם. התובע, הינו המשכיר של דירת מגורים המצויה ברחוב ז'בוטינסקי 154 בבני ברק (להלן: "המושכר"). הנתבע הינו שוכר הדירה.

2.לטענת התובע, בין הצדדים נכרת הסכם שכירות ביום 5.4.2011, על פיו, הנתבע שכר המושכר לתקופה בת 5 שנים עד ליום 5.4.16 בדמי שכירות חודשיים בסך 1,600 ₪. הואיל והנתבע יצא מהמושכר במהלך תקופת השכירות, בחודש דצמבר 2014, נותרו 28 חודשים בגינם לא שולמו דמי השכירות. בנוסף, הנתבע לא שילם את דמי השכירות עבור חודשים נובמבר-דצמבר 2014 בסך כולל של 3,500 ₪. כמו כן, לטענתו, הנתבע לא שילם את חיובי החשמל המים והארנונה במשך מספר חודשים בסך כולל של 1,230 ₪ ובשל כך, אף נותקה אספקת החשמל למושכר דבר אשר גרם לעזיבתם של יתר השותפים ששכרו במשותף את המושכר והסב לתובע נזקים בגין אובדן דמי שכירות בסך כולל של 10,000 ₪. בנוסף, הנתבע לא סייד את הדירה בעת יציאתו מהמושכר דבר שהסב לתובע נזק בסך 1,500 ₪.

3.לטענת הנתבע, כפי שעולה מתצהיר שהגיש במסגרת הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, בין הצדדים נכרת הסכם שכירות של חדר בדירת מגורים שהייתה מחולקת לשלושה שותפים בתחילה לתקופת שכירות בת חצי שנה בלבד עם אופציה לתקופה נוספת בת חצי שנה. לדבריו, התובע זייף את הסכם השכירות בכך שהוסיף לתקופת השכירות את המילים "5 שנים". בנוסף, התובע זייף מספר חתימות נוספות בהסכם. לטענת הנתבע, אשר לחשבונות החשמל הואיל ועסקינן בשלושה שותפים הרי שעליהם היה להשתתף בתשלום חיובים הנ"ל. דא עקא, כי לעיתים השוכרים האחרים לא שילמו את חלקם ועל כן, הנתבע נאלץ לשלם את חלקם תוך קיזוז הסכומים הנ"ל מדמי השכירות.

4.לטענת הנתבע, הסכם השכירות לא הוארך לתקופה בת 5 שנים, אלא, הוארך בעל פה בהסכמת הצדדים לתקופה נוספת מידי חודש בחודשו. הנתבע נותר במושכר עד לחודש אוקטובר 2014 ונשא בכל דמי השכירות עד אותה עת. בנוסף טען הנתבע, כי באחד הימים דרש ממנו התובע לעדכן את שמו את "כצרכן" בחברת המים וחברת החשמל ונוכח סירובו לעשות כן מחמת היותו שוכר רק חלק מהמושכר, ניתק התובע את המושכר משירותים אלה למשך כחודש ימים. פניות הנתבע לתובע בעניין זה לא צלחו בשל אי מענה מצד התובע ומשכך, הנתבע נאלץ לפנות המושכר ומסר את מפתחותיו למתווך "אר-מאני נכסים" שעבד עם התובע. למיטב ידיעת הנתבע המושכר הושכר שוב לצד שלישי מיד לאחר מכן.

5.בדיון שהתקיים בפניי ביום 29.12.16 במעמד הצדדים העידו הצדדים בפניי. לטענת התובע, הנתבע שכר ממנו את המושכר לתקופת שכירות בת 5 שנים. לאחר תקופה בת כשנתיים וחצי התחיל "לזייף" בתשלומים ולא שילם את דמי השכירות, המים החשמל והארנונה כסדרם. בעקבות זאת, חברת החשמל ניתקה את אספקת החשמל למושכר ומשכך, הנתבע הודיע, כי הינו עוזב את המושכר. התובע מסר לנתבע, כי אסור לו לצאת מהמושכר בהתאם להסכם השכירות. בנוסף, העיד התובע, כי הנתבע יצא מהמושכר ביום 24.12.14. תשלומי הארנונה לא שולמו לכל אורך המחצית השנייה של שנת 2014 כאשר על פי ההסכם התחייב הנתבע להשתתף בדמי הארנונה החודשיים בסך 100 ₪. כמו כן, תשלומי מים וחשמל לא שולמו, במשך ארבת החודשים האחרונים בסך 820 ₪. בנוסף לדבריו, הנתבע לא ניקה וסייד את המושכר ובחודש אוקטובר חיסר סך של 100 ₪ מדמי השכירות ובחודש אוגוסט חיסר מדמי השכירות סך של 220 ₪. התובע אישר, כי הנתבע היה גובה את חלקם של השוכרים האחרים במושכר בחיובי החשמל.

הנתבע טען מאידך גיסא, כי מעולם לא התחייב להשכיר את המושכר לתקופה בת 5 שנים וכי, הוספת המילים הנ"ל בהסכם השכירות הינה בבחינת זיוף מסמך. הנתבע הציג את הסכם השכירות המקורי הנעדר התוספת הנ"ל. לטענתו שילם את כל דמי השכירות עבור התקופה בה התגורר במושכר. התובע החליף מספר הטלפון ומשכך, לא יכול היה ליצור קשר עימו ועל כן, מסר את מפתחות המושכר למתווך.

התובע אישר, כי הוסיף את המילים "5 שנים" בשלב מאוחר יותר למועד החתימה על ההסכם ואולם, לדבריו, היה זה בהסכמת הנתבע.

דיון ומסקנות:

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים ובחנתי הראיות שבאו בפניי, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי.