כרמל נ' סבן

עסקינן בתביעה שהוגשה על ידי התובע נגד הנתבע. מהתביעה עולה כי התובעת היא אימו של חסוי ותביעתה מוגשת מכוח היותה אפוטרופוס על פי צו למינוי אפוטרופוס.

התובעת טוענת כנגד חוזה השכירות אשר עשה בנה החסוי ואשר לטענתה מדובר בחוזה שאינו חוקי וכי היא תובעת מהנתבע את החזרת התמורה אשר שולמה תוך שהחוסה עשה שימוש בהמחאות שניתנו על ידה.

הנתבע הגיש בקשה לפיה אין לבית המשפט סמכות מקומית שכן לא מתקיימת אף אחת מהחלופות על פי החוק וביקש להעביר את בתביעה לבית המשפט שבצפת.

בטרם אתן החלטתי ביקשתי את תגובת התובעת.

מתגובת התובעת עולה כי לטענתה העובדה שההמחאות נמשכו בחשבון הבנק שלה אשר שבכרמיאל הרי שיש בכך כדי לענות על החלופה אשר מציינת כי מקום ההתחייבות נועד להיות בכרמיאל.

תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז- 1976 (להלן: התקנות) מונה מספר חלופות שבהתקיים אחת מהן קונה בית המשפט לתביעות קטנות סמכות מקומית לדון בתביעה המוגשת לו. זו לשון התקנה:

"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)מקום יצירת ההתחייבות;

(3)המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)מקום המסירה של הנכס;

(5)מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6)בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית"