ת"ק 49648-12-15 פסו נ' דוד לביא קידוחים (1991) בע"מ

  תביעה על סך 3,510 ₪ בגין ביצוע עבודת שמאות עבור הנתבעת.  לטענת התובע, ביקש ממנו מר דוד לביא העובד אצל הנתבעת לבדוק שתי מכונות קידוח שגויסו לצה"ל לצרכים מבצעיים ולערוך דו"ח שמאות אודות נזקיהן. לדבריו, הוא בדק את אחת המכונות ביום 5.08.14 במוסך בטירה ואת השנייה בדק במועד אחר במוסך בארון. הוא צילם את הנזקים והורה למוסך בארון לתקן את הנזקים. בחלוף מספר חודשים, לאחר שלא קיבל כל פנייה מהנתבעת, הוא פנה למר לביא בשאלה מדוע אין הוא מגיש לו את חשבונות התיקון לצורך הכנת חוות הדעת. בתשובה, ציין בפניו מר לביא, כי החומר הוגש ישירות למשרד הביטחון והם פיצו את הנתבעת בגין נזקי המכונות. פניותיו לנתבעת לקבלת שכר טרחתו לא נענו. הנתבעת אישרה כי התובע הגיע פעמיים לבחינת המכונות אך הוא לא נענה לפניותיו החוזרות ונשנות של מר לביא לאחר תחילת התיקונים לבוא להמשך והשלמת העבודה. משנואשה הנתבעת מהתובע פנה מר לביא למשרד הביטחון ונשלח אליו שמאי צבאי אשר קידם את הטיפול במכונות ובשמאות הנזק. גם פניותיו לתובע לסגור חשבון ולהגיש לו חשבונית בטרם יעבור המועד להגשתהּ למשרד הביטחון לא נענו. התובע פנה אליו בדרישת תשלום רק כחודש וחצי מהמועד בו ניתן היה לדרוש תשלום ממשרד הביטחון.  בדיון הוסיף התובע כי את המכונה השנייה הוא בדק בשני מועדים, לאחר שבמועד הראשון הוא הורה על פירוק גלגל השיניים על מנת שניתן יהיה לבוחנו. לדבריו, הוא זה שהמתין להזמנתו על ידי הנתבעת להמשך עבודה אך הוא לא קיבל ממנה כל פנייה.  מר לביא טען בדיון כי הנתבעת כלל אינה מחויבת מול התובע, אלא משרד הביטחון ועל כן משרד הביטחון הוא זה שצריך לשאת בשכרו של התובע. בנוסף חזר מר לביא על טענות הנתבעת כי התובע כלל לא ביצע את עבודתו. כך למשל, הוא לא צילם את הקפיץ השבור באחת המכונות.  אני מבכר את גרסת התובע על פני גרסתו של מר לביא. ראשית, בניגוד לטענת מר לביא, התובע הציג לבית המשפט צילומים שביצע לצורך הכנת חוות הדעת וביניהם תצלום הקפיץ השבור שכאמור, מר לביא טען שכלל לא צולם על ידי התובע. שנית, מר לביא ניסה להתנער מחובת הנתבעת לשלם לתובע בטענה כי משרד הביטחון הוא זה אשר צריך לשלם. בכל פעם שהבין כי טענה זו לא תסייע בידו, שכן הוא זה שסגר עם התובע על העבודה ולא הונחה כל תשתית שיש בה ללמד כי הדבר נעשה בשליחות משרד הביטחון, הוא הסית את הדיון לטענתו השנייה לפיה התובע לא ביצע את עבודתו. זאת על אף שאין מחלוקת שהתובע ביקר, למצער, פעמיים לשם בדיקת המכונות ואף צילמם לצורך הכנת חוות דעת. התובע גם הורה למוסכים מהם התיקונים שיש לבצע במכונות. התובע גם הציג חשבונית תיקון מיום 11.09.14 המלמדת כי התיקון נעשה על סמך הוראתו שלו ולא על סמך השמאי הצבאי. איני מקבל את הסברו הדחוק של מר לביא כי החשבונית ניתנה מראש על עבודה שטרם בוצעה כאילו היא בוצעה. יתרה מזאת, כבר בכתב הגנתה, ולאחר מכן ג מר לביא בעדותו, טענה הנתבעת כי פנתה לתובע על מנת שיוציא לה חשבונית במועד, ומכאן כי היא מודה בחובהּ כלפיו בגין עבודתו.  בשים לב לכל האמור, הנתבעת אחראית לשלם לתובע את שכרו.  עם זאת אין מחלוקת כי התובע לא ביצע את כל עבודתו שכן בסופו של יום הוא לא כתב חוות דעת והנתבעת קיבלה את הפיצוי על סמך הוראתו גם מבלי שחיבר חוות דעת. בנסיבות אלו, ובשים לב שמדובר בתביעה המתנהלת כתביעת קטנה, יש מקום להעריך על דרך האומדנא את הסכום לו זכאי התובע נוכח העובדה שכן ביצע. מאחר והתובע ביצע את רוב עבודתו, אני מעמיד את חוב הנתבעת לתובע על סך של 2,700 ₪. סכום זה ישולם לתובע בצירוף הוצאות משפט בסך כולל של 500 ₪ בתוך 30 יום שאם לא כן הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל.  ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין. ניתן היום, ז' תשרי תשע"ז, 09 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.