ת"ק 49603-07-15 אביטל נ' חובל

תביעה כספית בסכום של 7,000 ₪.

1.על פי כתב התביעה, התובע הכיר את הנתבע כשזה האחרון היה שכיר בחנות לאופניים. לדברי התובע, לאחר שהנתבע החל לעבוד כעצמאי בביתו, הוא נהג להביא אליו את אופניו לתיקון.

2.בתאריך 14.4.15 או בסמוך לכך, רכש התובע אופניים חדשים מחנות "גרין בייק" (להלן: "החנות"). הרכישה היתה בתיווכו של הנתבע, ולטענת התובע בסכום של 3,300 ₪, כאשר 2,220 ₪ שולמו לנתבע במזומן, ואילו 1,080 ₪ שולמו לחנות באשראי. אין מחלוקת כי הנתבע העביר את המזומנים שקיבל מהתובע, לחנות.

3.במעמד רכישת האופניים, מסר התובע את זוג האופניים הישנים שלו לנתבע, במטרה שזה יתווך מכירתם קרי, יפרסמם וימכור אותם, כאשר התובע מבקש לקבל עבורם לכל הפחות סך של 2,000 ₪ בעוד כל סכום שיתקבל מעבר לסכום זה יהיה של הנתבע.

4.לטענת התובע, עד כה, למעלה משנה וחצי לאחר שמסר לנתבע את אופניו, הוא לא זכה לקבלם חזרה לידיו ולא זכה לקבל תמורה עבורם, למרות אינספור פניות לנתבע. לפיכך, הגיש תביעתו זו בה הוא עותר לחיוב הנתבע בסכום של 2,000 ₪ כערך אופניו הישנים ו – 5,000 ₪ נוספים בגין עוגמת נפש.

5.הנתבע, שלא הגיש כתב הגנה, התייצב לדיון. להגנתו טען כי מחיר האופניים החדשים אותם רכש התובע מהחנות לא היה 3,300 ₪, כי אם 4,400 ₪, כאשר את ההפרש בין הסכומים (1,100 ₪) הוא שילם לחנות. לכן טוען הנתבע כי הוא רשאי לקזז מהתמורה בגין האופניים הישנים (ככל שהיה מוכר אותם, שכן בינתיים הם נגנבו), סכום של 1,100 ₪. ולא זו אף זו, אלא שהתובע רכש ממנו מנעול "קריפטונייט" (משומש) בסכום של 300 ₪, מתוכו שילם במזומן 100 ₪ בלבד, ונותרו 200 ₪ לתשלום. הנה כי כן, התובע חייב לו 1,300 ₪ אותם יש לקזז מחובו אליו.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט ושמעתי את התובע ואת הנתבע, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, בחלקה.

6.אין מחלוקת כי התובע מסר את אופניו הישנים לנתבע וכי שווים המוסכם הוא 2,000 ₪. אין גם מחלוקת כי הנתבע לא מכר את האופניים, לא החזירם לתובע והיום גם לא ניתן להחזירם מאחר שנגנבו, לטענתו.

7.המחלוקת העיקרית עניינה, האם חב התובע לנתבע 1,300 ₪ או כל סכום אחר אותם זכאי הנתבע לקזז מערכם של האופניים שנמסרו לידיו ?