ארונוביץ נ' הוט מובייל בע"מ

במועד הרלוונטי היה התובע מנוי על שירותי הנתבעת. ביום 18.10.2017, בעקבות מסרון שקיבל מהנתבעת בדבר אי התאמת החבילה שרכש, ניגש אל סניף השירות של הנתבעת ובמעמד זה נערך שינוי בתנאי החבילה. לטענת התובע, באותו מעמד דרש מנציג השירות של הנתבעת למסור בידיו תדפיס של פרטי העסקה/השינוי, אולם הלה ציין בפניו כי לא יכול להדפיס את פרטי העסקה, אך הבטיח לו שישלח את הפירוט בדואר אלקטרוני בתוך מספר דקות. לטענת התובע, מסמך כאמור לא נשלח לו וחלף זאת נשלח מסרון לפיו נפתחה פנייה תוך ציון מספר הפנייה. לדברי התובע, משלא קיבל את המסמכים, הוא פנה ביום 19.10.2017 לנתבעת, אולם נציגתה ציינה בפניו כי העסקה טרם אושרה ולכן לא ניתן לשלוח לו מסמך שמתעד את פרטי העסקה. לטענת התובע, כתוצאה מהתנהלות הנתבעת נגרמה לו עגמת נפש ובזבוז זמן והוא אף לקה בבריאותו וכתוצאה מכך הוא מבקש פיצוי בסך 10,000 ₪. בכתב התביעה טען התובע טענות מהן יכול היה להשתמע כי הוא חויב חיובים יתרים על ידי הנתבעת, אולם במהלך הדיון הוברר, כי לתובע אין טענה בעניין זה והלנתו היחידה היא בגין כך שלא קיבל תיעוד כתוב של העסקה החדשה שערך עם הנתבעת. לשם שלמות התמונה יצוין, כי התובע פנה בכתב ביום 19.10.2017 לנתבעת וגם למועצה הישראלית לצרכנות ולמשרד התקשורת. בעקבות פנייתו נשלחה תגובה בכתב של הנתבעת אליה צורף מסמך שמפרט את המסלול אליו עבר.

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי אכן התובע ניגש לנקודת השירות ושינה את מסלול העסקה, כי באותו מעמד נמסרו לו בעל פה תנאי התכנית המעודכנת, וכי תנאי התכנית נשלחו לתובע בעקבות פניותיו ואף פורטו בחשבונית אשר הופקה ביום 14.11.2017. במהלך הדיון בבית המשפט טענה נציגת הנתבעת כי במהלך שהות התובע בנקודת השירות הייתה "תקלה נקודתית בטאבלט", דבר שלא אפשר את הדפסת המסמך, אך הובטח לו לקבל את פרטי העסקה ואכן מסמך שכזה נשלח אליו. הנתבעת מבקשת לסלק את התביעה בשל היותה טרדנית וקנטרנית; בין היתר נטען, כי לתובע לא נגרם נזק כלשהו ומדובר בתביעה שסכומה מופרז ולא פרופורציונאלי ואין לה כל אחיזה. הנתבעת סבורה כי התביעה הינה חלק מתופעה פסולה שבית המשפט צריך להילחם בה, מה גם שטענותיו של התובע נטענות באופן סתמי וכוללני וללא כל תמיכה.

דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד.

אין חולק, כי ביום 18.10.2017 היה התובע בנקודת שירות של הנתבעת ובינו לבינה הוסכם על מעבר למסלול חדש. מדובר אפוא בהסכם בין הצדדים ששינה את ההסכם הקודם שהיה ביניהם, שכלל הסכמה בעניין פרטי חבילת שירות שונה. הנתבעת אינה מתכחשת לכך שבאותו מעמד נערך הסכם שמתעד את השינוי שנערך במסלול חבילת השירות, ומן הראיות עולה כי התובע נדרש לחתום על מסמך בעניין זה. במכתב הנתבעת מיום 31.10.2017 שצורף לכתב התשובה שהוגש על ידי התובע, צוין על ידי הנתבעת כהא לישנא: "לעניין אי קבלת מסמכים בעת עדכון המסלול, לבקשתך מצורף העתק של דפי המסלול אליו עברת, כמו כן נשלחה דרישה למנהל מרכז שירות חיפה להעביר לכתובת המייל שלך ללא דיחוי את בקשת שינוי המסלול עליה חתמת". יאמר כי תוכן מכתב זה אינו מתיישב עם דברי הנתבעת שנמסרו בתגובה לפניית משרד התקשורת, לפיהם אין טפסים חתומים (ראו ת/5). האמור במסמך האחרון – ת/5 – אינו מתיישב גם עם חזות המסמכים שהנתבעת טענה שהועברו לתובע (נ/1) בהם ניתן להיווכח כי קיים מקום המיועד לחתימת הלקוח.

אינני מקבל את טענתה של הנתבעת שהועלתה במהלך הדיון לפיה, מסמכי שינוי העסקה נשלחו לתובע בדואר האלקטרוני לאחר שהיה בנקודת השירות, זאת בהעדר כל תימוכין לטענה זו. בכתב ההגנה לא נטענה טענה זו על ידי הנתבעת (ראו סעיפים 24-20 לכתב ההגנה) ודברי נציגת הנתבעת במהלך הדיון לא מתיישבים לגמרי עם הטענה האמורה. במהלך הדיון ציינה נציגת הנתבעת "אני לא יכולה למסור תשובה אם אפשר למסור הסכם כתוב, צריך לבדוק במערכות המידע" (עמ' 2 שורה 17 לפרוטוקול). מדברי נציגת הנתבעת עולים מספר שימנו שאלה, שכן גם כיום בחלוף מספר חודשים, לא ראתה הנתבעת להצטייד באותו מסמך עליו חתם התובע. נתון זה יש בו כדי להטיל צל כבד על גרסתה של הנתבעת, שלא מצאה ביטוי בכתב ההגנה, לפיה מסמכי ההתקשרות, קרי שינוי פרטי החבילה, נשלחו לתובע סמוך לאחר שהיה בנקודת השירות; ואינה מתיישבים עם האמור במכתבה מיום 31.10.2017 ממנו עולה כי קיים מסמך חתום. המסקנה הסבירה יותר, העולה ממכלול הראיות, היא כי התובע לא קיבל את המסמכים ורק פנייתו לנתבעת (ולגורמים נוספים) בכתב ובעל פה הביאה לתוצאה הרצויה.

סעיף 5(ב) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 קובע כי : "עסק העומד לחתום על חוזה עם צרכן, חייב לתת לו הזדמנות סבירה לעיין בחוזה לפני חתימתו, וכן למסור לו עותק ממנו לאחר החתימה". כפי שהובהר לעיל, הפעולה שנעשתה במהלך שהותו של התובע בנקודת השירות של הנתבעת היא חתימה על חוזה לכל דבר ועניין. אותו חוזה כלל כאמור שינוי של החוזה הקודם שהיה בין הצדדים. מכאן, שהיה על הנתבעת לקיים את חובתה בהתאם לחוק הגנת הצרכן ובכלל זה הוראות סעיף 5 (ב) לחוק הגנת הצרכן. סעיף זה מטיל על העסק שתי חובות: האחת, מתן הזדמנות סבירה לצרכן לעיין בחוזה לפני חתימתו; והשנייה, למסור לו עותק מהחוזה לאחר החתימה עליו. עיקר הלנתו של התובע הוא בכך שלא נמסר לו עותק מהחוזה לאחר החתימה עליו. נראה כי מדובר בחובה בסיסית שעל העסק לקיימה ואין להלום מצב בו הצרכן יצטרך לשוב ולפנות לעסק כדי לקבל עותק ממסמך עליו חתם. מכאן, שגם אם אין לראות במסמכים עליהם חתם התובע במהלך שהותו בנקודת השירות ככריתת חוזה חדש, הרי חובת ההגינות הבסיסית מחייבת מתן עותק מהמסמכים עליהם חתם התובע. יצוין בהקשר זה, כי משיחה מוקלטת עם מוקד השירות עולה, כי התובע פנה וביקש עותק מהמסמכים שנערכו בנקודת השירות אולם משום מה נציגת הנתבעת התנתה את משלוח המסמכים בתשלום עמלה בסך של 49 ₪. דרישה זו לא הייתה בדין, במיוחד נוכח העובדה שהוכחה במהלך המשפט, כי הנתבעת לא סיפקה לתובע עותק מהמסמכים לאחר שהיה בנקודת השירות והוא נאלץ לפנות לנתבעת ולבזבז זמן לשם השגת המסמכים. אינני מתעלם מכך שבאותה שיחה דובר על משלוח סיכום פרטי העסקה ולא הסכם. עיון במסמכים שהוגשו במהלך המשפט מלמד כי המסמכים שמתעדים את שינוי חבילת השירות כוללים מקום המיועד לחתימת התובע, ועל כן – אין משמעות למה כונו מסמכים אלו, וברי שהיה על הנתבעת למסור לתובע עותק מהם.