ת"ק 49588-04-14 אלעזרא נ' יתח ואח'

לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת בשל הצתת רכב הנתבעים.

1. במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היתה התובעת הבעלים של רכב מסוג רנו מ.ר. 5347629 (להלן: "רכב התובעת").

2. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היה במועדים הרלבנטיים הבעלים של רכב מסוג מרצדס מ.ר. 1832411 (להלן: "רכב הנתבע"). הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") היא מבטחת רכב הנתבע.

3. מוסכם בין הצדדים כי בשל הצתת רכב הנתבע, התפשטה השריפה לעבר רכב התובעת, אשר חנה בסמוך אליו, ושרפה גם אותו. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות.

4. גרסת התובעת הינה כי ביום 6.8.13 חנה רכב התובעת בסמוך לרכב הנתבע. רכב הנתבע הוצת, והדליקה אשר פרצה ברכב הנתבעים התפשטה לעבר רכב התובעת ושרפה אותו כליל.

5. הנתבעים טוענים כי רכב הנתבע חנה בחניה. במהלך הלילה שמע הנתבע קולות הנחזים לקולות פיצוצים ומשיצא לרחוב התחוור לו כי רכבו הוצת בזדון, כאשר לנתבע לא היה קשר להצתה. בשל הצתת רכב הנתבע התפשטה האש, אשר שרפה גם את רכב התובעת. הנתבעת פעלה לבדוק את המקרה באופן מקיף, באמצעות חוקר מטעמה, והתברר כי רכב הנתבע הוצת בזדון, ככל הנראה בשל טעות בזיהוי. לפיכך, טוענים הנתבעים, כי לנתבע אין קשר להצתת רכבו, ומשלא התרשל כלפי התובעת, הרי שאין לנתבעים חבות כלפיו.

    

   דיון והכרעה

6. על מנת שניתן יהיה לחייב את הנתבעים באחריות לנזקי רכב התובעת, הרי שיש לקבוע כי הנתבע התרשל כלפי התובעת, שעה שהחנה את רכבו במסוך לרכבה, וכי יכול היה לצפות את הסיכון של שריפת רכב התובעת. מכאן שהשאלה הטעונה הכרעה הינה האם שריפת רכבו של התובע אירעה בשל התרשלות הנתבע 1.