נ' נ' בוסקילה ואח'

ביום 16.6.15 עמד רכבו של התובע (מסוג מיצובישי מ.ר 90-096-51) עקב עומס תנועה סמוך לצומת אשקלון. הנתבע 1 שהגיח מאחוריו, פגע ברכב התובע ועל כך אין חולק.

תביעה זו הוגשה ע"ס 3,856 שקלים לאחר שהתובע הפעיל את פוליסת הביטוח שלו וקיבל פיצוי כספי, אולם ועדיין לתובע נגרמו הפסדים כספיים לטענתו ואלו הם: תשלום השתתפות עצמית – 2,981 שקלים, כינון פוליסה – 80 שקלים, וו גרירה – 295 שקלים ולאלו מבוקש להוסיף פיצוי בגין טרחה ועגמת נפש בשיעור של 500 שקלים.

אין כל מחלוקת לגבי אחריות הנהג הפוגע – הוא הנתבע 1 וחבות מבטחתו, היא הנתבעת 2.

אין אף מחלוקת בסופו של יום לגבי מרכיבי הנזק הישיר הנתבעים, אולם טענת הנתבעים היא כי עסקינן בתאונה שפגיעת הרכב הפוגע בה היתה קלה מאד ובהתאמה לכך, הנזקים. משמע, אין מקום לייחס לארוע תאונתי זה את הנזקים המפורטים בחוות דעתו של אורן יעקב מטעם התובע שהיקפם 6,478 שקלים והמוצאים ביטוי אף בחשבונית מס 532 מטעם "מוסך האומן" אשר ביצע את התיקונים הנדרשים: החלפת פנס אחורי במגן שמאל, מגן אחורי חיצוני (שהחלפתו מהווה חלק הארי בחשבונית – 3,133 שקלים בצרוף מע"מ), קליפסים ושקע לוו גרירה וכן עבודות (בשווי 1,450 שקלים+ מע"מ) שעיקרן פחחות, צבע וחשמל.

לטענת הנתבעים, התובע מבקש להתעשר שלא כדין ע"י ייחוס נזקים לרכב שמקורם אחר.

מטעם התובע העידו התובע עצמו וכן רעייתו - נ' שרון – שנהגה ברכב בזמן התאונה.

התובע לא היה נוכח בתאונה והוא מעיד על ההתנהלות המאוחרת לה, לרבות שיחתו עם הנתבע 1 שטען בפניו כי לא גרם לנזק כלשהו. לטענתו, הבהיר לנתבע 1 כי הוא מפעיל את הביטוח שלו וזאת לאחר שהה סרב לפנות למבטח מטעמו הוא. התובע שולל את עמדת הנתבע 1 לפיה מדובר היה בנגיעה בלבד בין הרכבים. לטענתו, נראה כי המגע בין הרכבים היה בזווית ועצמתי למדי, שכן לא בכדי נקבעו לרעייתו 20% נכות זמנית בעקבות התאונה ע"ל המוסד לביטוח לאומי (כנחזה ממסמך שהוצג). מכל מקום, התובע מצהיר כי הנזקים שתוקנו ברכב לא נמצאו בו עובר לתאונה.

גב' נ' העידה כי עסקינן ברכב המצוי בשימושה שלה יום יום מזה כשש שנים ומתוקף זאת יכולה היתה להעיד בדומה לתובע עצמו, כי הנזקים שתוקנו לא היו ברכב עובר לתאונה וכי הרכב לא היה מעורב בתאונה אחרת תוך שהיא מסיקה כי אלו נגרמו אך ורק בתאונה דנן. העדה שוללת בתוקף את נסיונו של הנתבע 1 להמעיט בעוצמת המכה ומציינת כי חשה "בום רציני ברכב" ובהמשך: "המכה היתה עוצמתית. עפתי פעמיים מהעוצמה של המכה פעם קדימה ופעם אחורה" (עמ' 2).

עוד ציינה העדה כי הנתבע 1 ניסה להתחמק ממסירת פרטים ולברוח מהמקום וכך התנהג אף בהמשך וכי פונתה ע"י בעלה לבית החולים בעקבות התאונה.