אהרון נ' יהושע

בפני בקשת הנתבעת לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדרה ביום ה- 21/5/18, ואשר בו, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ושמעתי את הצהרת התובעת, חייבתי את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,268 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 250 ₪.

כעולה מטיעוני המבקשת, הרי שלא קבלה היא את הזימון למועד הדיון הקבוע.

הבקשה הועברה לתגובת התובעת אשר טענה כי קיים אישור מסירה בתיק, וכי היא ווידאה שמועד הדיון נמסר להם לנתבעים, וכי בנסיבות אלו טענות הנתבעים הינן מופרכות והיא עותרת לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין ולהותרתו על כנו.

דיון והכרעה

עיון במסמכים המצויים בתיק בית המשפט, מלמד כי כתב התביעה נמסר לנתבעת כנדרש, וכי אף קיים אישור מסירה בתיק. לא רק זאת, אלא שבקשת הנתבעת להעברת התובענה עקב העדר סמכות מקומית הוגשה לתיק לאחר ההחלטה על מועד הדיון שנקבע.

בנסיבות אלו, בית המשפט מביע מורת רוח מאי התייצבותה של הנתבעת לדיון. שגגה, ככל טעות אנוש, אכן אפשרית, אולם טעות אנוש לא בהכרח תהווה תמיד טעם מספיק לביטול פסק דין, בשל אי התייצבות. בהקשר זה יוער כי אף לא בהכרח ארעה טעות אנוש, וכי טענות הנתבעת על כי לא ידעה על מועד הדיון הקבוע הינן בניגוד וסתירה לאישור המסירה המצוי בתיק.

זאת ועוד, ואף מיותר לציין, כי טענות אלו של הנתבעת אינן מגובות בכל אסמכתא, והן מהוות טענות קלושות אשר אינן מניחות את הדעת.