ת"ק 4938-11-14 אחרק נ' פינטו ואח'

1. בפני מונחת תביעתו של התובע לפיצוי בגין תאונת דרכים מיום מיום 20.6.14.

הן התובע והן הנתבע 1- הנהג שנהג ברכב הנתבעים, העידו בפני.

2.לטענת התובע הוא נסע בנתיב השמאלי ביותר בכביש 4 לכיוון צפון, כאשר בכביש זה קיימים 3 נתיבים. לדבריו, החל להיווצר פקק בכביש והוא נאלץ לבלום, וכאשר בלם, פגע בו מאחור רכב נהוג בידי הנתבע 1 בצד האחורי שמאלי וגרם נזק לרכבו.

3. לטענת הנתבע 1 הוא כלל לא פגע בתובע אלא שהתובע "חתך" שמאלה מנתיבו והוא שפגע בו. עוד לדבריו חוות דעת השמאי נערכה כחודש לאחר התאונה, ולא ניתן לדעת אם בתקופת הביניים רכב התובע לא היה מעורב בתאונה אחרת. עוד ציין הנתבע בעדותו כי רכבו היה בבחינת אבדן מוחלט, אולם הנתבעים בחרו שלא להגיש תביעה כנגד התובע.

4. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בתמונות ובראיות שהוצגו בפני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל מן הנימוקים שיפורטו להלן:

א. אני קובעת כממצא עובדתי כי הנתבע פגע ברכבו של התבוע מאחור. בהקשר זה אני מקבלת את גרסתו של התובע אשר היתה מהימנה עלי והגיונית בנסיבות העניין. גרסתו של התובע נתמכת מאופי הפגיעה ברכבו של התובע כפי שמוצגת בתמונות שצולמו מיד לאחר קרות האירוע וממקום התאונה. מתמונות אלה ניתן לראות בברור כי הפגיעה ברכבו של התובע היא בחלקו האחורי של הרכב, והגם שהפגיעה המהותית יותר הינה בצדו השמאלי של הרכב, הרי שהיא נובעת מרצון הנתבע ל"ברוח" שמאלה ולהמנע שמהתאונה.

ב. תמוהה גם העובדה, כי למרות שהרכב של הנתבעים היה בבחינת "אבדון מוחלט" הם לא מצאו לנכון לממש זכויותיהם אם אכן, לשיטתם התובע הוא הוא זה שאחראי לקרות התאונה ולתוצאותיה.

ג. התמונות ממקום התאונה הן עדכניות לרגע התאונה, ואינני רואה מקום לפסול את חוות דעת השמאי רק בגלל שנכתבה חודש מאוחר יותר. אין שוני באשר לתמונות כפי שהוצגה באמצעות חוות הדעת השמאית לבין התמונות שהוצגו מרגע התאונה.

משכך, ובהתבסס על האמור לעיל אני קובעת כי הנתבע פגע ברכבו של התובע בחלקו האחורי וממילא הוא אחראי לקרות התאונה בכך שלא שמר מרחק מרכבו של התובע.

5. באשר לנזק- התובע הגיש מטעמו חוות דעת שמאי האומדת את הנזקים שאירעו לרכבו. חוות דעת זו לא נסתרה, על ידי הנתבע. כל שהיה לנתבע לומר בנושא זה היה כי אילו רכבו היה פוגע ברכבו של התובע הוא "היה צריך לפרק לו חצי אחורה", ואילו למעשה לתובע כלל לא אירע נזק. לטענתו, חריקת הבלמים אותם שמע התובע לא היתה שלו אלא של רכב שנסע 140 קמ"ש ובלם. בית משפט נוהג לפסוק בעניינים שבמומחיות על פי חוות דעת מומחים. משלא הוגשה חוות דעת נגדית באשר לנזק וממילא לא נטען כי הנתבע מומחה בהערכת נזקים הרי שחוות הדעת השמאית לא נסתרה ונזקו של התובע הוכח.